שתילה
שבעת המינים בגינה
בקצרה
שבעת המינים הם שבעת הגידולים שבהם התורה משבחת את ארץ ישראל (דברים ח, ח): חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ודבש, שלפי פרשנות חז״ל הוא דבש תמרים. את כולם אפשר לגדל בגינה ביתית בישראל: חיטה ושעורה זורעים באמצע נובמבר, גפן, תאנה ורימון נוטעים בחורף, והזית והתמר מתאימים לפינה חמה ושמשית.
“אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ” (דברים ח, ח). הפסוק הזה לא מונה פרחים או עצי נוי. הוא מונה שבעה גידולים חקלאיים: שני דגנים ללחם, הגפן ליין, התאנה, הרימון והתמר לפרי, והזית לשמן, שהיה גם שמן המאור במשכן (“שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר”, שמות כז, כ).
היתרון לגינה: כמעט כולם גידולים מקומיים, שמתאימים לאקלים הים-תיכוני. לפי שה״מ, תאנה, רימון וגפן יכולים לגדול במרכז הארץ ובצפונה גם בלי השקיה נוספת, אם כי הם מגיבים היטב לתוספת מים. בדרום הם זקוקים להשקיה כדי לשרוד ולחנוט פרי.
שבעת המינים: מקור ומשמעות
הרשימה מופיעה בתורה כחלק משבחי הארץ, לפני פסוק “וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ” (דברים ח, ח-י). בהלכה, שבעת המינים קיבלו מעמד מיוחד: “אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים” (משנה ביכורים א, ג).
ט״ו בשבט, היום שבו נהוג לאכול מפירות שבעת המינים, מקורו במשנה: “בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ” (משנה ראש השנה א, א). במקור זה תאריך הלכתי לחישוב שנות העץ, לא חג נטיעות. ובכל זאת התזמון מתאים לגינה: לפי שה״מ, סביב ט״ו בשבט מתרחשים אירועי נטיעה רבים בארץ, בחורף, כשהעצים הנשירים בתרדמה.
| מין | מה מייצג במקורות | דוגמה מהמקרא |
|---|---|---|
| חיטה | הלחם, הקציר המאוחר | “וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים” (שמות לד, כב) |
| שעורה | הקציר הראשון של האביב | “בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים” (רות א, כב) |
| גפן | יין, שפע ושלום | “אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ” (מיכה ד, ד) |
| תאנה | שלווה, סימן ראשון לאביב | “הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ” (שיר השירים ב, יג) |
| רימון | יופי, קישוט בגדי הכהן הגדול | רימונים על שולי המעיל (שמות כח, לג) |
| זית | שמן, אור ושלום | “וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ” (בראשית ח, יא) |
| תמר (דבש) | הצדיק ושגשוגו | “צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח” (תהלים צב, יג) |
שלושה מהמינים, ענבים, רימונים ותאנים, הם גם הפירות שהביאו המרגלים מנחל אשכול (במדבר יג, כג).
חיטה ושעורה
קצת היסטוריה. המקרא מתאר את השעורה כמבשילה לפני החיטה. במכת הברד “וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב… וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה” (שמות ט, לא-לב). רות מגיעה לבית לחם “בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים” ונשארת “עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים” (רות א, כב; ב, כג). וגם פרט מקומי: ב-1906 גילה אהרן אהרנסון בצפון הארץ את חיטת הבר, “אם החיטה”, שנחשבת לאב הקדמון של חיטת התרבות.
איך מגדלים בגינה. בשביל פינת שבעת המינים לא צריך שדה. ערוגה קטנה או אדנית רחבה מספיקות כדי לראות את הצמחים מנביטה ועד שיבולת.
- מתי זורעים: לפי הנחיות מגדלי הפלחה, מועד הזריעה האופטימלי לשעורה הוא אמצע נובמבר. בחיטה, מועד ההצצה המומלץ באזורים שחונים (פחות מ-350 מ״מ גשם בשנה) הוא 15-25 בנובמבר, ובאזורים גשומים יותר 25 בנובמבר עד 5 בדצמבר.
- עומק זריעה: 1-2 ס״מ, לפי אותן הנחיות, להצצה מהירה ואחידה. במקום שצפוי בו נזק מציפורים, ההנחיות מאפשרות לזרוע לעומק 4-5 ס״מ.
- השקיה: בשנה גשומה במרכז ובצפון הגשם עושה את רוב העבודה. בעצירת גשמים, ובנגב ובערבה, משקים. באדנית הקרקע מתייבשת מהר יותר.
- מתי מבשילות: באביב. השעורה מקדימה את החיטה, כמו במקרא: במסורת, מנחת העומר שהובאה בפסח הייתה משעורה, וחג השבועות הוא “בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים”.
גפן
הגפן היא מטפס נשיר, ולכן מתאימה לגינה קטנה במיוחד: היא תופסת מעט שטח בקרקע ומכסה פרגולה, גדר או קיר.
- נטיעה: בחורף, בזמן התרדמה, כמו שאר העצים הנשירים. נטיעה באביב מתאימה גם היא, בתנאי שמשקים בקביעות.
- גיזום: הגפן מניבה על ענפים חדשים, ולכן אפשר לגזום אותה בחורף גיזום “חריף” יחסית. העונה המקובלת לגיזום נשירים היא דצמבר עד פברואר.
- דילול: לפי שה״מ, גפן בריאה יכולה לשאת 30-40 אשכולות. אם יש יותר, מדללים אחרי החנטה.
- הגנה: אשכולות מכסים בשקיות אורגנזה או נייר, אחרי דילול. בקיץ אפשר “לחלן”, כלומר להסיר עלים שמצלים על האשכולות.
- קטיף: בטבלת מועצת הצמחים ענבים מופיעים מאפריל ועד דצמבר, לפי זן ואזור. גפן אחת מזן אחד נקטפת בחלון קצר בהרבה.
תאנה
התאנה היא אחד העצים הקלים ביותר לגידול בישראל. היא נשירה, עמידה ליובש ומניבה מהר.
- נטיעה: בחורף, בתרדמה. מגיבה טוב לתוספת מים, אבל במרכז ובצפון שורדת גם בלי השקיה.
- גיזום: כמו הגפן, מניבה על ענפים חדשים ומקבלת גיזום חריף יחסית. גוזמים בחורף.
- מזיק עיקרי: יקרונית התאנה, אחת החיפושיות הגדולות בארץ. היא ניזונה מהקליפה של ענפים צעירים ומטילה ביצים בסדקים בקליפה. אם מוצאים חור כניסה, שולפים את הזחל בחוט ברזל.
- קטיף: בטבלת מועצת הצמחים התאנה מופיעה מאפריל עד ינואר, אבל זה טווח מסחרי של זנים ואזורים שונים. בזנים רבים יש גל “ביכורים” קטן על ענפי השנה הקודמת, ואחריו היבול העיקרי על ענפי השנה, בסוף הקיץ ובסתיו. לוח הגינון של שה״מ מציין תאנים באוגוסט ובספטמבר, ותאנים אפילות באוקטובר. ציפורים אוהבות אותה בדיוק כמוכם, ולכן כדאי רשת.
רימון
הרימון הוא בעצם שיח, שמוציא לאורך כל חייו חוטרים (“חזירים”) מהבסיס.
- צורה: אפשר לגדל אותו כעץ בצורת גביע, כמו נשירים אחרים, או כשיח רב-גזעים. בשני המקרים מדללים ענפים ממרכז העץ כדי שיחדרו אור ואוויר.
- חוטרים: מסירים אותם, ומדי פעם משאירים אחד או שניים שיהפכו לחלק מהשלד.
- מזיק עיקרי: כחליל הרימון, פרפר שמטיל ביצים על הפרי. מכסים את החנטים הצעירים בשקיות מוקדם ככל האפשר, ומשאירים בשקית מקום לגודל הסופי של הפרי.
- קטיף: יולי עד נובמבר, תלוי זן, בכל הארץ.
זית
הזית והתמר הם ירוקי-העד בשבעת המינים (הגפן, התאנה והרימון נשירים). הזית עמיד ליובש ודורש מעט טיפול. משל יותם מתאר את הזית כמלך הראשון שהעצים ביקשו למנות, והוא מסרב: “הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי” (שופטים ט, ט).
- מיקום: שמש מלאה ופינה מאווררת. הזית מתאים במיוחד לגינה חסכונית במים.
- מסיק: בישראל עונת המסיק מתחילה בדרך כלל בסוף אוקטובר ונמשכת עד סוף דצמבר או תחילת ינואר. בחלק מהאזורים מתחילים מוקדם יותר. זיתים טריים מהעץ לא אכילים: כובשים אותם או סוחטים לשמן.
- בעציץ: אפשר להחזיק זית בעציץ גדול כעץ קטן, עם גיזום לשמירה על הגודל. לפי UC, זית בעציץ צריך השקיה סדירה יותר מעץ באדמה, כי בית השורשים מוגבל. היבול בעציץ קטן.
תמר
דקל התמר גדל בישראל בעיקר בבקעות החמות. לפי טבלאות מועצת הצמחים, התמר מגודל מהכנרת ועד אילת לאורך כביש 90, ונקטף מאוגוסט עד נובמבר. “בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים” (דברים לד, ג) מתארת את אותו אזור לפני אלפי שנים.
- ההחלטה הראשונה: חוטר או זרע. בערך מחצית מהדקלים שנובטים מזרע הם זכרים, שלא נותנים פרי, ונקבות מזרע לא שומרות על תכונות הזן. מי שרוצה פרי, שותל חוטר של דקל נקבה מזן ידוע.
- מתי שותלים: לפי מדריך ההדרכה של אוניברסיטת נבדה, הזמן הטוב להעברת חוטרים הוא בחודשים החמים, מאי עד אוגוסט. כלומר, התמר הוא היוצא מן הכלל בפינת שבעת המינים: לא נוטעים אותו בט״ו בשבט.
- מים וניקוז: התמר צורך הרבה מים כדי להניב, אבל דורש ניקוז טוב. בקרקע שמים עומדים בה השורשים נרקבים.
- האבקה: דקל נקבה צריך אבקה מדקל זכר. במטעים מאביקים ביד, באביב, כשהמכתבים (העטיפות של התפרחת) נפתחים.
- מחוץ לבקעות: כל אזורי הגידול המסחריים של התמר נמצאים בבקעות החמות ובערבה. במקומות אחרים, קחו בחשבון שהדקל ישמש בעיקר כעץ נוי ופחות כעץ פרי.
תוכנית לפינת שבעת המינים בגינה קטנה
פינה של כמה מטרים מספיקה לשבעת המינים, אם מתכננים לגובה. העיקרון: הגבוהים בצפון, כדי שלא יצלו על הנמוכים, והדגנים בחזית, במקום השמשי ביותר.
| מיקום בפינה | מין | איך | מתי |
|---|---|---|---|
| צד צפוני או פינה אחורית | תמר | חוטר נקבה באדמה, או עציץ גדול בשנים הראשונות | מאי-אוגוסט |
| צד צפוני | זית | עץ אחד, בשמש מלאה | בחורף או באביב |
| אמצע | תאנה ורימון | שני עצים קטנים, גיזום לשמירה על הגודל | בחורף, סביב ט״ו בשבט |
| על הגדר או פרגולה | גפן | מטפס על קיר או גדר, תופס מעט שטח בקרקע | בחורף, סביב ט״ו בשבט |
| חזית, ערוגה או אדנית | חיטה ושעורה | שתי שורות או שני ריבועים, זה ליד זה | אמצע נובמבר |
סדר עבודה מוצע לשנה:
- נובמבר: זורעים חיטה ושעורה בחזית. ראו את לוח נובמבר.
- דצמבר-פברואר: נוטעים גפן, תאנה ורימון. מכינים מראש טפטוף, מוסיפים קומפוסט בבור, מחפים ולא מהדקים את הקרקע מדי. פרטים בלוח דצמבר.
- אביב: קוצרים שעורה ואחריה חיטה. נוטעים זית אם לא נטעתם בחורף.
- מאי-אוגוסט: שותלים את חוטר התמר.
- קיץ וסתיו: מכסים אשכולות ורימונים, קוטפים תאנים וענבים, ובסתיו רימונים וזיתים. לוח עונות מלא בפירות העונה בישראל.
טעויות נפוצות
- לשתול תמר מגלעין ולחכות לפרי. חצי מהסיכוי שזה זכר, וגם נקבה לא תהיה כמו התמר שאכלתם.
- לנטוע את כל שבעת המינים באותו יום בט״ו בשבט. דגנים זורעים בנובמבר, ותמר שותלים בקיץ.
- לשים את הדקל והזית בדרום הפינה. הם יצלו בתוך כמה שנים על כל השאר.
- לא להשאיר מקום לגפן. בלי פרגולה או גדר יציבה, הגפן תשתרע על הקרקע ועל העצים האחרים.
- לשכוח רשת לתאנה ושקיות לרימון. ציפורים, זבוב הפירות וכחליל הרימון מגיעים לפני הקטיף.
שאלות נפוצות
מה הם שבעת המינים?
חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. הרשימה מבוססת על הפסוק 'אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ' (דברים ח, ח). לפי פרשנות חז״ל, הדבש בפסוק הוא דבש תמרים.
למה הדבש בשבעת המינים הוא תמר?
בפרשנות חז״ל ובמסורת ההלכה, 'דבש' בפסוק הוא הדבש שמפיקים מתמרים ולא דבש דבורים. כל שבעת המינים הם גידולים חקלאיים של הארץ, ולכן גם ביכורים הביאו רק משבעת המינים.
מתי שותלים את שבעת המינים?
חיטה ושעורה זורעים בסתיו, סביב אמצע נובמבר. גפן, תאנה ורימון, שהם עצים נשירים, נוטעים בחורף, בתקופה שסביב ט״ו בשבט. חוטרים של תמר מעבירים בדרך כלל בחודשים החמים, מאי עד אוגוסט.
אפשר לגדל שבעת המינים בעציץ?
חיטה ושעורה גדלות יפה באדנית כגידול להמחשה. תאנה, רימון וזית אפשר להחזיק בעציץ גדול כעצים קטנים בעזרת גיזום, אבל היבול יהיה קטן מזה של עץ באדמה. דקל תמר מגיע לגובה רב ומתאים לעציץ רק בשנים הראשונות.
האם עץ תמר מזרע ייתן פרי?
לא בהכרח. בערך מחצית מהדקלים שנובטים מזרע הם זכרים, שלא נותנים פרי, ונקבות מזרע לא שומרות על תכונות הזן. לכן מתרבים מחוטרים של דקל נקבה מזן ידוע.