תמר
Phoenix dactylifera משפחת דקליים (Arecaceae)
שמות נוספים: עץ תמר, דקל תמר, תמר מצוי, דקל, Date palm
בקצרה
התמר המצוי הוא דקל מדברי, אחד משבעת המינים (ה״דבש״ שבפסוק הוא דבש תמרים). העץ דו-ביתי: רק עצי נקבה נותנים פרי, ובמטעים מאביקים אותם ביד. מטעים מסחריים יש בישראל רק לאורך הבקע, מעמק כנרת ועד הערבה, והזן העיקרי הוא מג׳הול. בגינה התמר דורש האבקה, דילול, כיסוי אשכולות ושמירה מחדקונית הדקל האדומה.
כרטיס צמח
תמר Phoenix dactylifera
- אור
- שמש מלאה
- מים
- השקיה מרובה
- קרה
- עמידות חלקית לקרה
- יובש
- עמידות בינונית ליובש
- קושי
- גידול מאתגר
- גודל
- גובה 15–30 מ׳
- עציץ
- לא מתאים לעציץ
- חיות מחמד
- רעילות לחיות מחמד: לא ידוע
איפה בארץ
- חוף - פחות מתאים
- שפלה - פחות מתאים
- הר - פחות מתאים
- עמקים - מתאים
- נגב - מתאים
- ערבה - מתאים
לוח שנה
החודש הנוכחי: נובמבר. החודשים משתנים בין אזורי הארץ - בדקו בגוף העמוד.
ב-2005 נבט במעבדה גלעין תמר שנמצא בחפירות מצדה. העץ שצמח ממנו קיבל את השם “מתושלח”. זה זכר. ב-2020 פרסמו חוקרים ב-Science Advances שהצליחו להנביט עוד שישה גלעינים עתיקים ממצדה, מקומראן ומוואדי מכוך. שניים מהשתילים התבררו כנקבות. אחת מהן, “חנה”, הואבקה באבקה של מתושלח ונתנה ב-2020 את אשכול התמרים הראשון שלה. כך חזר לחיים משהו מהתמר היהודאי, שעליו כתבו פליניוס וסופרים רומאים נוספים.
הסיפור הזה מלמד את הדבר הראשון שצריך לדעת על תמר בגינה: עץ אחד לא מספיק. התמר דו-ביתי, רק הנקבה נותנת פרי, ובלי אבקה מזכר אין תמרים. ה”דבש” בשבעת המינים הוא דבש תמרים, וכפות התמרים הן הלולב של סוכות. אבל דקל שמניב פרי טוב הוא פרויקט: האבקה, דילול, תמיכה באשכולות, כיסוי מפני ציפורים ושמירה מחדקונית הדקל האדומה.
זנים מומלצים לגידול בישראל
לפי ויקיפדיה, בישראל מגדלים תשעה זנים מסחריים. מג’הול הוא הזן הדומיננטי, וכ-85% מהתמרים שמגדלים ואוכלים בארץ הם ממנו. התיאור של הזנים משלב נתונים מישראל ומאוסף התמרים של אוניברסיטת אריזונה:
| זן | מאפיין | מתאים ל |
|---|---|---|
| מג’הול | מקור במרוקו. פרי גדול, רך-למחצה. האשכולות שבירים במיוחד וצריך לקשור אותם בזהירות | מי שרוצה את התמר הנפוץ בישראל |
| ברהי | תמר צהוב, זן רך. מקור בעיראק | מי שרוצה לאכול תמרים טריים |
| דקל נור | תמר יבש. מקור באלג’יריה | אחסון ארוך |
| חיאני | תמר רך, אדום. מקור במצרים | אכילה טרייה |
| זהידי | חצי-יבש, נשמר זמן רב בטמפרטורת החדר. מקור בעיראק | אחסון בלי מקרר |
| חלאווי | רך-למחצה, מוקדם. מקור בעיראק | הקדמת העונה |
| חדראווי | מוקדם. מקור בעיראק | הקדמת העונה |
| דרי, אמרי | זנים נוספים שגדלים בארץ. ‘אמרי’ היה הבסיס למטעים הראשונים בעמק הירדן | גיוון ושימור זנים |
מאיפה הגיעו התמרים לארץ. חיים צדיקוב, ממייסדי דגניה, שלח לדגניה מצרים בנובמבר 1927 חוטרים מהזן ‘אמרי’. הם היו הבסיס למטעים בעמק. את רוב החוטרים הביא אחר כך מעיראק בן-ציון ישראלי מקבוצת כנרת.
איפה ומתי שותלים
איפה בארץ: מטעי תמרים מסחריים נמצאים רק לאורך השבר הסורי-אפריקאי, מעמק כנרת בצפון ועד דרום הערבה. המטע הגדול בישראל נמצא בטירת צבי שבעמק בית שאן, ורוב שטחי המג’הול, כ-20 אלף דונם, מרוכזים בבקעת הירדן. תמרי בר גדלים ליד מעיינות ומלחות במדבר.
בשאר הארץ דקל תמר גדל בעיקר כעץ נוי. גם בארה”ב התמונה דומה: לפי אוניברסיטת אריזונה, עמק סולט ריבר החם הוא אחד האזורים הבודדים שם שבהם אפשר לגדל תמרים לפרי.
קור וגובה: לפי ג’וליה מורטון (Fruits of Warm Climates), התמר גדל באקלים חם שבו הטמפרטורה כמעט לא יורדת לכמינוס 6.7 מעלות. בתרדמה הוא סובל קור כזה, אבל בזמן פריחה וחנטה הוא צריך חום. לפי אוניברסיטת פלורידה, תמר בוגר מגיע לגובה של יותר מ-15 מטר, ולכן כדאי לתכנן את מיקומו הרחק מכבלי חשמל וממבנים.
אדמה: קרקע עמוקה, חולית-בינונית ומנוקזת. התמר צורך הרבה מים כדי להניב, אבל בקרקע שלא מתנקזת השורשים נרקבים והעץ מת.
ריבוי: מגדלים תמר מחוטרים, שתילים שיוצאים מבסיס עץ קיים, ולא מגלעין. מגלעין כמחצית מהשתילים יהיו זכרים, והנקבות לא ישמרו על תכונות הזן.
הפרדת חוטר (לפי אוניברסיטת נבדה ואוניברסיטת אריזונה):
- העונה הטובה: מאי עד אוגוסט.
- בוחרים חוטר בקוטר של לפחות 15-20 ס”מ בבסיס המעוצה.
- חושפים את האדמה כמה סנטימטרים כדי לראות את שורשי החוטר.
- קושרים את הכפות יחד בשלושה רבעים מהגובה, וחותכים את העלווה שמעל הקשר. זה מקטין איבוד מים.
- מפרידים מהאם בפטיש ואזמל, יחד עם השורשים.
- שותלים מעט עמוק יותר ממה שהחוטר גדל על האם. משאירים את הקשר עד שמופיע צימוח חדש.
- משקים היטב, ונותנים לקרקע להתייבש מעט בין השקיה להשקיה.
הכפות הקשורות עלולות להתייבש, אבל לפי אוניברסיטת אריזונה עד הסתיו צריכים להופיע עלים חדשים. לא זורקים חוטר לפני האביב הבא, אלא אם הגזע רך.
מתי יהיה פרי: דקלי תמר מתחילים להניב 4-8 שנים אחרי השתילה. עצים מחוטר מניבים 2-3 שנים לפני עצים מגלעין.
השקיה לאורך השנה
התמר הוא צרכן מים גדול כשמגדלים אותו לפרי. ההנחיות האמריקאיות לגינה ביתית:
- שיטה: השקיה בגומה סביב הגזע, בהצפה או בממטיר בועות, טובה לרוב לאיכות הפרי. אם יש טפטוף, מוסיפים טפטפות כדי להרחיב את רדיוס ההרטבה. שומרים על סוללת עפר סביב העץ כדי שהמים יישארו באזור השורשים.
- ניקוז: לפני הדישון בודקים במוט מתכת אם יש מים עומדים בעומק. אם הקרקע לא מתנקזת, מאווררים אותה ומוסיפים קומפוסט וחיפוי.
לא מצאנו המלצת כמות ישראלית מפורסמת לדקל בודד בגינה. ההבדל בין הבקעה למישור החוף גדול, ולכן כדאי לבנות את משטר ההשקיה עם מדריך מקומי ולבדוק את לחות הקרקע לפני כל השקיה.
דישון
- מתי: במחצית השנייה של פברואר ועד תחילת מרץ, לפני שהפרחים נפתחים.
- מה: הנחיות מאריזונה ומנבדה ממליצות על יחס של 4:1:6:2 (חנקן, זרחן, אשלגן, מגנזיום), למשל דשן 8-2-12-4, עם חנקן, אשלגן ומגנזיום בשחרור מבוקר. אפשר גם זבל מקומפסט וקומפוסט.
- מה לא: דשן עתיר חנקן לא מומלץ לדקלים.
- כמה פעמים: לדקל מבוסס מספיקות 1-2 מנות בשנה.
- לפני הכול: בדיקת קרקע. הנחיות מנבדה מציינות שהקרקעות שם עשירות באשלגן מראש, ובארץ המצב משתנה מאזור לאזור.
גיזום
מה גוזמים: כפות יבשות או גוססות, וגבעולי פרי ופריחה מהעונה הקודמת. אפשר להוריד גם את הקוצים של הכפות החדשות.
מתי: בינואר-פברואר. לפי הפרוטוקול של רמת הנדיב, זו התקופה שבה הפעילות של חדקונית הדקל האדומה מינימלית. החתכים הטריים משחררים חומרים נדיפים שמושכים את החיפושיות הבוגרות.
זהירות: הקוצים בבסיס הכפות חדים מאוד. עובדים עם כפפות עור ושרוולים ארוכים.
עוד על גיזום עצים גבוהים ובטיחות במדריך גיזום עצים.
האבקה, דילול וכיסוי אשכולות
זה החלק שמבדיל בין דקל נוי לדקל שנותן פרי.
האבקה (מרץ-אפריל, לפי הנחיות מאריזונה):
- אוספים אבקה מעץ זכר כשהמעטפות של התפרחות הזכריות מפותחות לגמרי וכמעט נפתחות. אבקה שלא משתמשים בה מיד שומרים במקום קריר, יבש ומאוורר.
- מאביקים את הנקבה כשהמעטפת שלה רק התחילה להיפתח והפרחים הקטנים בצבע לבן-שמנת.
- שיטות: מורחים אבקה על הפרחים, מפזרים מלמעלה, או קושרים שדרת פרחים זכרית בתוך התפרחת הנקבית.
- צריך מעט מאוד אבקה. אם יש מעט, מערבבים אותה עם קמח או טלק כדי שתספיק.
- התפרחות הנקביות לא נפתחות בבת אחת. האבקה שנייה כעבור כשבועיים, ולפעמים שלישית. קושרים חוט על כל תפרחת שהואבקה כדי לא להתבלבל.
דילול (מאי-יוני):
- מתחילים לכל המאוחר כשהפרי בגודל אפונה.
- מקצרים בכשליש את השדרה המרכזית של האשכול.
- בעץ בוגר משאירים 15-20 פירות על כל שדרה, וכ-35 שדרות באשכול. בעץ צעיר מדללים יותר.
- בעץ בוגר ובריא משאירים 10-12 אשכולות. עץ שהועמס מדי עלול להיכנס לסירוגיות, שנה עם פרי ושנה כמעט בלי.
תמיכה: כשגבעולי האשכולות גמישים, קושרים אותם לכפה בקשת, כך שהאשכול תלוי חופשי אבל לא נשבר תחת משקל הפרי.
כיסוי: כשהפרי משנה צבע מירוק (שלב ה”כימרי”) לצהוב או לאדום (שלב ה”חלאל”), מכסים את האשכולות בשקית מחומר מאוורר, כמו בד יוטה דק או בד גבינה, נגד ציפורים. שקית אטומה מחממת ומרקיבה את הפרי.
מזיקים ומחלות נפוצים
כפות שקורסות, ריקבון בכתר, נסורת וחורים בגזע ← חדקונית הדקל האדומה (Rhynchophorus ferrugineus). המזיק המסוכן ביותר לדקלים בארץ. הזחלים חופרים מנהרות בתוך הגזע, מחלישים את העץ ובסוף הורגים אותו.
איך מתמודדים, לפי הפרוטוקול של רמת הנדיב:
- ניטור: מלכודות פרומון, שנבדקות ומתוחזקות כל חודש.
- גיזום בעיתוי נכון: ינואר-פברואר בלבד.
- טיפול מונע: הגמעה תקופתית של חומר הדברה למרכז כתר הדקל, או הזרקה לגזע דרך התקן ייעודי. מדובר בתכשירים שמחייבים ציוד מגן ובעבודה בגובה. בגינה פרטית עושים את זה דרך מדביר מורשה.
שורשים נרקבים, דקל שנחלש ומת ← קרקע לא מנוקזת. התמר צריך הרבה מים, אבל לא מים עומדים.
ציפורים ← פרי מנוקר בשלבי ההבשלה. כיסוי אשכולות משלב ה”חלאל”.
קטיף ושימור
עונת הגדיד בישראל: לפי מועצת הצמחים, העונה נפתחת באוגוסט. הערבה מתחילה ראשונה, אחריה צפון ים המלח ובקעת הירדן. זנים מאוחרים נקטפים גם בספטמבר-אוקטובר.
שלבי ההבשלה: “כימרי” (ירוק), “חלאל” (צהוב או אדום), ו”רוטב”, כשהפרי מתרכך ומשחים. תמרים אדומים משחירים בהבשלה, וצהובים מחומים.
איך קוטפים: ברוב הזנים חותכים את כל האשכול כששלושה רבעים ממנו הגיעו לשלב הרוטב. מג’הול וזנים אחרים עדיף לקטוף ב-2-3 סבבים, בהפרש של שבוע-שבועיים: מנערים את השקית מעל מגש, ורוב מה שנופל בשל.
אחרי הקטיף: שוטפים בזרם מים עדין בלבד, לא משפשפים, ומייבשים היטב באוויר.
אחסון לפי סוג:
- רכים (ברהי): במקרר. לאחסון של חודשיים-שלושה ומעלה, בהקפאה.
- רכים-למחצה (מג’הול, חלאווי): מחזיקים יותר, ועדיף במקרר או במקפיא.
- חצי-יבשים ויבשים (זהידי): נשמרים זמן רב בטמפרטורת החדר.
טעויות נפוצות
לגדל מגלעין ולחכות לפרי. אחרי שנים של המתנה, ייתכן מאוד שזה זכר. ואם נקבה, הפרי לא יהיה כמו של האם. קונים חוטר או שתיל של זן ידוע.
לגזום בקיץ או לפני סוכות. כל חתך טרי מושך את חדקונית הדקל. גוזמים בינואר-פברואר.
נקבה בלי זכר. בלי האבקה אין פרי. מתכננים מראש מאיפה תגיע האבקה.
להאביק פעם אחת. הפרחים נפתחים בהדרגה. בלי האבקה שנייה, חלק מהאשכולות יישארו ריקים.
לא לדלל. עץ עמוס נותן פרי קטן ונכנס לסירוגיות.
שקית ניילון אטומה על האשכול. הפרי מתחמם ומתקלקל. משתמשים בבד מאוורר.
להשקות הרבה בקרקע כבדה שלא מתנקזת. הדקל צריך הרבה מים, אבל שורשים במים עומדים נרקבים.
התמר הוא אחד משבעת המינים, יחד עם הגפן והתאנה. רעיונות לשלב אותם בגינה במדריך שבעת המינים בגינה.
שאלות נפוצות
למה עץ התמר שלי לא נותן פרי?
ייתכן שזה עץ זכר, שלעולם לא ייתן פרי. ואם זו נקבה, ייתכן שלא הואבקה. במטעים מאביקים כל אשכול ביד, ולעיתים פעמיים או שלוש, כי הפרחים לא נפתחים בבת אחת.
האם אפשר לגדל תמר מגלעין?
אפשר, אבל כמחצית מהשתילים יהיו זכרים, והנקבות לא יהיו זהות לזן של האם. לכן מגדלים תמרים מחוטרים שיוצאים מבסיס עץ קיים.
מתי גוזמים עץ תמר?
בינואר-פברואר, כשהפעילות של חדקונית הדקל האדומה מינימלית. החתכים הטריים משחררים חומרים נדיפים שמושכים את החיפושיות הבוגרות.
מתי עונת התמרים בישראל?
הגדיד מתחיל באוגוסט, קודם בערבה ואחר כך בצפון ים המלח ובבקעת הירדן, ונמשך אל תוך הסתיו, לפי הזן.
איך יודעים שדקל נגוע בחדקונית?
הזחלים חופרים מנהרות בתוך הגזע ומחלישים את העץ מבפנים עד שהוא קורס. גינות ציבוריות מנטרות את המזיק במלכודות פרומון. טיפול בדקל חשוד עושים דרך מדביר מורשה.