סוקולנטים

צבר

Opuntia ficus-indica משפחת קקטוסיים (Cactaceae)

שמות נוספים: צבר מצוי, סברס, פרי הצבר, אופונטיה, Prickly pear

צבר (קקטוס אגסי) עם פרחים ופירות בירושלים
צילום: Yair Haklai · CC BY-SA 4.0

בקצרה

הצבר המצוי הוא קקטוס ממקסיקו שהגיע לארץ לפני כמה מאות שנים והפך לסמל ישראלי. הוא גדל בשמש מלאה ובקרקע מנוקזת, צריך מעט מים, ומתרבה בקלות מכף אחת. הזן המסחרי העיקרי בארץ הוא ׳עופר׳, דל קוצים עם פרי כתום. האיום הגדול עליו היום הוא האצברית הממאירה, כנימה שהתגלתה בגליל ב-2013.

כרטיס צמח

צבר Opuntia ficus-indica

אור
שמש מלאה
מים
השקיה מעטה
קרה
עמידות חלקית לקרה
יובש
עמיד ליובש
קושי
קל לגידול
גודל
גובה 3–7 מ׳
עציץ
מתאים לעציץ
חיות מחמד
רעילות לחיות מחמד: לא ידוע

איפה בארץ

  • חוף - מתאים
  • שפלה - מתאים
  • הר - מתאים
  • עמקים - מתאים
  • נגב - מתאים
  • ערבה - פחות מתאים

לוח שנה

קטיף: יולי, אוגוסט, ספטמבר

החודש הנוכחי: נובמבר. החודשים משתנים בין אזורי הארץ - בדקו בגוף העמוד.

בשנת 1917 תקף הצבא הבריטי את עזה ונכשל. אחת הסיבות, לפי הבריטים עצמם, הייתה גדרות הצבר הצפופות סביב העיר. עשרים שנה אחר כך, בשנות המאורעות, עקרו הבריטים את שיחי הצבר ליד שער האשפות בירושלים, כדי שלא ישמשו מחסה לתוקפים. לצמח הזה יש בארץ היסטוריה ארוכה. הוא כנראה לא היה כאן לפני המאה ה-16.

הצבר הגיע ממקסיקו, ככל הנראה עם סחורות אחרות אחרי שהספרדים הגיעו למרכז אמריקה. באירופה גידלו אותו בעיקר בשביל כנימת הקוכיניל, שממנה הפיקו צבע אדום. בתקופת השלטון המצרי בארץ (1831-1840) הגיע כנראה גם לכאן גידול הכנימה הזו, והענף קרס כשהומצאו צבעים סינתטיים במחצית השנייה של המאה ה-19. מה שנשאר אלה הגדרות: שורות צבר שסימנו גבולות בין חלקות וכפרים. ובתחילת המאה ה-20 שם הצמח הפך לכינוי לבני העולים שנולדו בארץ. רבים מייחסים את הכינוי לעיתונאי אורי קיסרי, שפרסם ב-1931 פיליטון בשם “אנחנו עלי הצבר”.

הצבר היה חלק מהנוף עוד לפני כן. הרב חיים ויטאל הזכיר את סגולות המרפא שלו כבר בתחילת המאה ה-17. מטיילים במאה ה-19 תיארו אותו שוב ושוב כצמח גדר, ולפי אחד מהם, הפרדסים של יפו היו מוקפים בגדרות צבר בגובה של כ-4.5 מטר.

זנים מומלצים לגידול בישראל

זןמאפייןמתאים ל
עופרדל קוצים, פרי כתום. הזן הנפוץ ביותר לאכילה בארץגינה ביתית, קטיף נוח יחסית
רזי (הירוק)פרי ירוק, מתוק וקוצנימי שמחפש טעם ולא מפחד מקוצים
צבר אדוםמגודל בעיקר כצמח נוי. הפרי אדום כהה, אכיל, ומשמש לצביעת ריבותנוי ופרי לריבה
זנים דלי קוצים חדשיםפותחו בשנים האחרונות. בחלקם גם הכפות אכילותמי שרוצה גם כפות למאכל

בישראל מגדלים צבר למאכל בכמה אלפי דונמים, בעיקר בפתחת שלום ובאזור דימונה-ירוחם. צבר דל קוצים מגדלים מסחרית מתחילת שנות ה-90. היצוא הגיע לשיא ב-1997, עם יותר מ-175 טון, ומאז ירד.

איפה ומתי שותלים

אור: שמש מלאה. הזרעים נובטים בצל, אבל הצמח עצמו צריך שמש.

קרקע: חולית-בינונית ומנוקזת. הצבר סובל מגוון רחב של קרקעות, טמפרטורות ורמות לחות, ובתנאי ניקוז מצוין הוא מסתדר אפילו עם כמויות מים גדולות. מה שהורג אותו הוא מים שעומדים סביב הבסיס.

הגנה: לפי אוניברסיטת קליפורניה, הצבר גדל הכי טוב במקום שמשי עם הגנה מסוימת מרוחות חורף קרות.

שתילה מכף, שלב אחר שלב:

  1. חותכים כף בת חצי שנה לפחות, בנקודת החיבור לכף שמתחתיה.
  2. משאירים את הכף זקופה במקום יבש עד שהחתך מגליד. במזג אוויר חם זה לוקח שבוע-שבועיים, באוויר לח יותר. עדיף לחכות יותר מפחות, כדי למנוע ריקבון.
  3. שותלים את הכף זקופה, בעומק של כ-2.5 ס”מ בלבד, בתערובת של אדמה וחול או פומיס גס בחלקים שווים. שתילה עמוקה מזמינה ריקבון.
  4. במקום עם שמש קיצית חזקה, מכוונים את הכף כך שהצד הצר פונה צפון-דרום והצדדים הרחבים מזרח-מערב. כך השמש של הצהריים עוברת לאורך הצד הצר, והכף לא נכווית.
  5. מייצבים באבנים, ולא משקים. המים שבכף מספיקים להוצאת שורשים, ועודף לחות ירקיב אותה.
  6. אחרי כחודש יש שורשים, והכף עומדת יציבה. משקים פעם אחת, ומשם נותנים למצע להתייבש בין השקיות.

מתי: בעונה חמה ויבשה, כשההגלדה מהירה. לפי ויקיפדיה, הזרעים לא מצליחים לנבוט באופן טבעי בקרקע בארץ, ולכן הצבר כמעט לא מתפשט לבד, וריבוי מכף הוא הדרך המעשית.

מתי יהיה פרי: בדרך כלל הכף השנייה או השלישית שצומחת היא שתפרח ותיתן פרי. כף מצמח בוגר עשויה לפרוח מהר יותר. בריבוי מזרע עוברות 3-4 שנים עד פרי.

השקיה לאורך השנה

הצבר אוגר מים בכפות הבשרניות, ולכן הוא צריך מעט מים, גם באיכות נמוכה. השם העברי קשור לכך: הוא קשור למילה הערבית ל”סבלנות”. צמח מבוסס עמיד ליובש.

  • צמח צעיר: אחרי ההשקיה הראשונה, נותנים למצע להתייבש לגמרי בין השקיה להשקיה.
  • צמח מבוסס: משקים מעט. בחורף מספיק לשמור שהכפות לא יתקמטו.
  • לפני הפריחה: במחקר על הזן ‘עופר’ במושב יבול שבנגב המערבי, עקת יובש מוקדמת גרמה לתמותה גבוהה של ניצני פרחים. אם רוצים פרי, לא מייבשים את הצמח באביב.

דישון

לפי אוניברסיטת קליפורניה, הכול תלוי במה שאתם רוצים מהצבר:

  • בשביל כפות למאכל: דשן עשיר בחנקן.
  • בשביל פרחים ופרי: דשן בלי חנקן, למשל 0-10-10, פעם בחודש.
  • באופן כללי, דשן מאוזן בעונת הגידול, מהאביב ועד הסתיו, מועיל לצמח.

במחקר של ‘עופר’ בנגב, דישון הגדיל את מספר ניצני הפרחים, ובמיוחד ביבול החורפי.

דילול ועיצוב

דילול פרי: על כף בוגרת נספרו עד 30 פרחים. כדי לקבל פירות בגודל טוב, משאירים 8-16 פירות על כף.

גדר חיה: שותלים כפות במרחק של כ-30 ס”מ זו מזו, ותוך כמה שנים הן מתחברות לקיר של כפות שאי אפשר לעבור דרכו. בגינה זו אפשרות לגבול בין חלקות, אבל צריך מקום: עם הזמן הצבר יכול להגיע לגובה של עד 7 מטר.

ניקוי: מורידים כפות יבשות או נגועות. עובדים עם מלקחיים או כפפות עבות.

כפות למאכל ולמספוא

הכפות של הצבר הן גבעולים שטוחים, לא עלים. במקסיקו מגדלים אותן כירק מסורתי עוד לפני הגעת הספרדים, והן נקראות “נופאלס”. בארץ פותחו בשנים האחרונות זנים דלי קוצים שגם הכפות שלהם אכילות, וכפות של זנים דלי קוצים משמשות גם כמספוא לבעלי חיים.

לפי אוניברסיטת קליפורניה:

  • אילו כפות: הכפות הצעירות והקטנות של תחילת האביב הן העדינות ביותר, ויש להן הכי מעט קוצים. כפה טובה ירוקה בוהקת ומוצקה.
  • מתי ביום: קוטפים מאמצע הבוקר עד אמצע אחר הצהריים, כשרמת החומציות בכפות הכי נמוכה.
  • כמה פעמים: באקלים חם, צמח מטופל נותן כפות לקטיף עד שש פעמים בשנה.
  • הכנה: אוחזים בבסיס הכפה ומגרדים את שני הצדדים בסכין קהה עד שכל הקוצים יורדים.
  • לא להגזים: אחרי שתילת כף חדשה מחכים כמה חודשים לפני שקוטפים ממנה כפות או פרי, אחרת היבול בהמשך ייפגע.

מזיקים ומחלות נפוצים

האצברית הממאירה (Dactylopius opuntiae) היא כנימה ממקסיקו. היא התגלתה בקיץ 2013 באזור מצומצם בגליל העליון, וזוהתה במכון וולקני. ככל הנראה הגיעה עם צמחים מיובאים. עד 2018 היא התפשטה בגליל ובצפון מישור החוף. הכנימה ניזונה ממוהל הצבר, והצבר רגיש לרעלנים שלה.

מה עושים:

  • ריסוס: יעילות מוגבלת. קשה להגיע לכל משטחי הכפות, ומה שלא מרוסס שורד. הריסוס פוגע גם בדבורים ובמאביקים אחרים.
  • הדברה ביולוגית: בשנים 2017-2018 שוחררו בגליל חיפושית מקסיקנית (Hyperaspis trifurcata) וזבוב טורף (Leucopis bellula). החיפושית התבססה ועזרה להפחית את אוכלוסיית הכנימה, ואת הזבוב מצאו בשלב ההוא רק באתר שחרור אחד. כבר ביוני 2018 נראה שיפור משמעותי בצמחים שהחיפושית התבססה עליהם. חיפושית נוספת, Cryptolaemus montrouzieri, נמכרת מסחרית בארץ ועוזרת, אבל ביעילות נמוכה יחסית.
  • מניעה: אל תביאו כפות לשתילה מאזור נגוע או ממקור לא ידוע. כך המזיק עובר מגינה לגינה.

עובדה מעניינת מהמאבק: חוקר מוולנסיה שבספרד גילה שהזחלים של Cryptolaemus לא נפגעים מהחומצה הקרמינית, החומר האדום של הכנימה. הם אוגרים אותה ומשתמשים בה כדי להרחיק נמלים טורפות. ההסתגלות הזו התפתחה בזמן קצר מאוד, כי לשני המינים כמעט אין היסטוריה אבולוציונית משותפת.

ריקבון בבסיס הצמח או בכף שנשתלה ← עודף מים או שתילה עמוקה. שותלים רדוד, בקרקע מנוקזת, ולא משקים כף שעוד לא הוציאה שורשים.

קטיף ושימור

עונה: לפי מועצת הצמחים, הפירות מבשילים מיולי עד ספטמבר. במטעים מסחריים מתקדמים קוטפים כמעט כל השנה.

יבול חורפי: חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בדקו את הזן ‘עופר’ בנגב המערבי. הפירות של היבול החורפי הבשילו בתחילת האביב, היו כבדים יותר מפירות הקיץ, ועם קליפה עבה יותר ביחס לציפה.

מתי הפרי בשל: לפי אוניברסיטת קליפורניה, כשהגלוכידים (השערות הזעירות בגומות על הקליפה) נושרים. פרי שנקטף לא בשל ישנה מעט צבע, אבל יאבד חלק מהסוכר.

איך קוטפים:

  • עם מלקחיים ארוכות או כפפות עבות. הגלוכידים נראים רכים, אבל חודרים לעור במגע הקל ביותר.
  • מסובבים את הפרי ולא מושכים, כדי לא לקרוע אותו.

שימור: הפרי עדין ולא מחזיק הרבה זמן אחרי הקטיף. אוכלים טרי, ושומרים בקירור לימים ספורים.

גידול בעציץ או במרפסת

הצבר מתאים לעציץ גדול, בתנאי שיש בו ניקוז מצוין:

  • מצע: אדמה וחול או חצץ גס בחלקים שווים, כמו בשתילת כף.
  • עציץ: עם חורי ניקוז, בלי צלחת שמים עומדים בה.
  • אור: הכי שמשי שיש במרפסת.
  • השקיה: רק כשהמצע יבש לגמרי. בחורף כמעט לא משקים.
  • מיקום: לא ליד מעבר צר. הגלוכידים נדבקים לבגדים ולידיים.

מי שמחפש קקטוס קטן יותר לאדן החלון ימצא את ההבדלים בין קקטוסי המדבר, קקטוסי היער והצבר במדריך לקקטוסים.

טעויות נפוצות

לשתול כף מיד אחרי החיתוך. בלי הגלדה, החתך הלח נרקב באדמה. מחכים שבוע-שבועיים, ויותר באוויר לח.

לשתול עמוק. שתילה עמוקה מזמינה ריקבון. 2.5 ס”מ מספיקים, ומייצבים באבנים.

להשקות כף טרייה. בחודש הראשון לא משקים בכלל. הכף מוציאה שורשים מהמים שבתוכה.

לקטוף ביד חשופה. הקוצים הגדולים הם לא הבעיה. הגלוכידים הזעירים הם שנכנסים לעור.

להביא כף מגינה של שכנים בצפון בלי לבדוק. כך מעבירים את האצברית הממאירה. בודקים שאין שעווה לבנה על הכפות.

לייבש צמח שרוצים ממנו פרי. הצבר שורד יובש, אבל עקה מוקדמת באביב גורמת לניצני הפרחים למות.

לדשן בחנקן כשרוצים פרי. חנקן מעודד כפות חדשות. לפרי משתמשים בדשן בלי חנקן.

הצבר משתלב יפה בגינה חסכונית במים. רעיונות לתכנון כזה נמצאים במדריך עיצוב גינה.

שאלות נפוצות

איך מגדלים צבר מכף?

חותכים כף בת חצי שנה לפחות, משאירים אותה כשבוע-שבועיים במקום יבש עד שהחתך מגליד, ושותלים זקוף בעומק של כ-2.5 ס״מ בתערובת אדמה וחול. לא משקים כחודש, עד שנוצרים שורשים.

איך קוטפים סברס בלי להיפגע מהקוצים?

עם מלקחיים ארוכות או כפפות עבות, כי השערות הזעירות (גלוכידים) חודרות לעור במגע קל. מסובבים את הפרי ולא מושכים, כדי לא לקרוע אותו.

מה זה האבקה הלבנה על הצבר?

כנראה האצברית הממאירה (Dactylopius opuntiae), כנימה ממקסיקו שהתגלתה בגליל ב-2013. היא מכוסה בשכבת שעווה לבנה, ומתחתיה חרקים אדומים. כפות נגועות מצהיבות ומתייבשות, והצמח עלול למות תוך חודשים.

מתי עונת הסברס בישראל?

לפי מועצת הצמחים, הפירות מבשילים מיולי עד ספטמבר. בגידול מסחרי מתקדם קוטפים כמעט כל השנה, כולל יבול חורפי שמבשיל בתחילת האביב.

אפשר לגדל צבר בעציץ?

כן. משתמשים בתערובת של אדמה וחול או חצץ גס בחלקים שווים, בעציץ עם ניקוז טוב, ומשקים רק כשהמצע יבש.

מקורות

  1. שיח הצבר המצוי בישראל - גידי נאמן, כלנית (2022) kalanit.org.il
  2. צבר מצוי - ויקיפדיה he.wikipedia.org
  3. צבר - מידע כללי, מועצת הצמחים plants.org.il
  4. Prickly Pear Cactus Production - Small Farm Center, University of California (via UCCE) class.ucanr.edu
  5. האבולוציה המהירה במלחמה על הצבר - מכון דוידסון לחינוך מדעי, ynet ynet.co.il
  6. Out-of-season prickly pear: fruit characteristics and effect of fertilization ('Ofer', Western Negev) - Nerd, Karady & Mizrahi, HortScience 1991 agris.fao.org
  7. Classical and fortuitous biological control of the prickly pear cochineal, Dactylopius opuntiae, in Israel agris.fao.org

נכתב על ידי

מערכת האתר

צוות התוכן כותב ומעדכן את המדריכים על בסיס מקורות מקצועיים ישראליים: שירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות, מינהל המחקר החקלאי (מכון וולקני), הגנים הבוטניים וקק"ל.

איך אנחנו כותבים ובודקים

עודכן

פורסם