מרווה
Salvia officinalis משפחת שפתניים (Lamiaceae)
שמות נוספים: מרווה משולשת, מרווה רפואית, מרמיה, Sage, Salvia fruticosa
בקצרה
בגינה הישראלית מגדלים בעיקר שני מינים של מרווה לתבלין ולתה: מרווה משולשת, צמח בר מקומי ומוגן, ומרווה רפואית, שאינה גדלה בר בארץ. שתיהן שיחים חסכניים במים שצריכים שמש מלאה וקרקע מנקזת, ורגישים לעודף השקיה. לצידן אפשר לשתול מרוות בר ארץ-ישראליות לנוי ולדבורים. את המרווה גוזמים קלות ומחליפים כל כמה שנים, כשהיא מתעצה.
כרטיס צמח
מרווה Salvia officinalis
- אור
- שמש מלאה
- מים
- השקיה מעטה
- קרה
- עמיד לקרה
- יובש
- עמיד ליובש
- קושי
- קל לגידול
- גודל
- גובה 0.3–0.9 מ׳, רוחב 0.3–0.9 מ׳
- עציץ
- מתאים לעציץ
- חיות מחמד
- לא רעיל לחיות מחמד
איפה בארץ
- חוף - מתאים
- שפלה - מתאים
- הר - מתאים
- עמקים - מתאים
- נגב - מתאים
- ערבה - פחות מתאים
לוח שנה
החודש הנוכחי: נובמבר. החודשים משתנים בין אזורי הארץ - בדקו בגוף העמוד.
למרווה שבכוס התה יש שני מקורות אפשריים, והם לא אותו צמח. האחד הוא מרווה משולשת, צמח בר מקומי של הבתות והגריגות, שבערבית נקרא מרמיה. השני הוא מרווה רפואית, המרווה של ספרי הבישול האירופיים. לפי כתב העת הבוטני “כלנית”, המרווה הרפואית בכלל לא גדלה בר בארץ.
ועוד דבר שכדאי לדעת לפני שיוצאים עם מספריים לטיול: מרווה משולשת היא ערך טבע מוגן. רשות הטבע והגנים אוכפת את איסור הקטיף כבר שנים, ורק מתחילת 2020 נכנסו לתוקף הנחיות שמאפשרות קטיף מוגבל שלה. הדרך הפשוטה ליהנות ממנה היא לגדל אותה בגינה. וזה קל.
איזו מרווה לבחור
ההחלטה הראשונה היא מה אתם רוצים מהמרווה: עלים לתה ולמטבח, או פריחה לדבורים ולנוי. לסוג מרווה (Salvia) יש מינים רבים, ובארץ גדלים בר לא מעט מהם. חלקם מצוינים לגינה.
מרוות תבלין
| מין / זן | מאפיין | מתאים ל |
|---|---|---|
| מרווה משולשת (Salvia fruticosa) | שיח בר מקומי. פורח באביב. חסכן במים ורגיש לעודף השקיה (משרד החקלאות) | תה, תבלין, גינה חסכונית במים |
| מרווה רפואית (Salvia officinalis) | שיח קצר חיים, פורח באביב (משרד החקלאות). גובה ורוחב 30-90 ס”מ (RHS) | בישול, גינת תבלינים |
| מרווה רפואית ‘פורפוראסנס’ | עלים סגולים-אפורים, פרחים כחולים-סגולים (RHS) | שילוב צבע בערוגה |
| מרווה רפואית ‘איקטרינה’ | עלים מגוונים צהוב-ירוק (RHS) | ערוגה דקורטיבית, עציץ |
| מרווה רפואית ‘ברגרטן’ | עלים גדולים, אפורים-ירוקים, טעם חזק (RHS) | מי שמבשל הרבה עם מרווה |
מרוות בר מקומיות לגינה
הגן הבוטני בירושלים מפיץ זרעים של פרחי בר מקומיים לגינות, וביניהם כמה מרוות. אלה לא צמחי תבלין, אלא צמחי נוי וצוף, אבל הם מכניסים לגינה חתיכה אמיתית של הנוף הארץ-ישראלי:
| מין | מאפיין | מתאים ל |
|---|---|---|
| מרווה כחולה (Salvia indica) | עשבוני רב-שנתי, גובה כמטר. נכנסת לתרדמת קיץ. “מרוות הבר היפה בארץ” לפי הגן הבוטני | ערוגת בר, צריכת מים נמוכה |
| מרוות ירושלים (Salvia hierosolymitana) | רוחב כמטר. בדרום הפרחים בגוון בורדו, בצפון ורודים | שמש עד חצי צל, מים רק בהפסקות גשמים |
| מרווה ארץ-ישראלית (Salvia palaestina) | צמח נמוך, כ-40×40 ס”מ. אולי השראה לצורת מנורת הקנים | פינה שמשית קטנה |
| מרווה מרושתת (Salvia sclarea) | רוחב כמטר. מזריעה את עצמה בקלות | מי שרוצה שהצמח יתפשט לבד |
| מרוות יהודה (Salvia judaica) | זקופה, פריחה סגולה שמושכת פרפרים ודבורים. גדלה בקרקע גירנית בהרים ובגליל (משרד החקלאות) | גינות בהר, קרקע גירנית |
| מרווה ריחנית (Salvia dominica) | ירוקת-עד, פרחים לבנים ועלים ריחניים. צריכה השקיה באזורים עם פחות מ-250 מ”מ גשם בשנה (משרד החקלאות) | אזורי ספר וצפון הנגב |
את זרעי מרוות הבר זורעים בסתיו, בספטמבר-נובמבר, לפי ההנחיות של הגן הבוטני.
מרוות נוי מהמשתלה לפריחה ארוכה
מי שרוצה פריחה גם אחרי שמרוות התבלין והבר סיימו באביב, יכול להוסיף מרוות נוי. ברשימת הצמחים הצופניים של משרד החקלאות מופיעות כמה מהן, עם עונות פריחה שונות:
| מין | עונת פריחה | הערות לפי משרד החקלאות |
|---|---|---|
| מרווה צחורה (Salvia leucantha) | קיץ וסתיו | עלים אפורים ושיבולים סגולות. מהירת צימוח, מתאימה לכל הארץ פרט לבקעה ולערבה |
| מרווה קמחית (Salvia farinacea) | אביב וקיץ | שיבולים כחולות-סגולות או לבנות. מתאימה לרוב הארץ, פרט לבקעה ולערבה |
| מרוות גרג (Salvia greggii) | אביב וקיץ | פרחים אדומים. אפשר לחדש אותה בגיזום חורפי |
| מרווה הדורה (Salvia splendens) | קיץ | רב-שנתית שמגדלים בדרך כלל כעונתית. עמידה לשרב ולגיר, רגישה לקרה ולמליחות |
| מרווה אפריקנית (Salvia africana) | אביב | שיח ים-תיכוני חסכן במים וארוך חיים |
שילוב של מרווה משולשת, שפורחת באביב, עם מרווה צחורה, שפורחת בקיץ ובסתיו, נותן לדבורים מזון לאורך חלק גדול מהשנה. רק זכרו שמרוות הנוי האלה לא נועדו לתה ולמטבח.
איפה ומתי שותלים
מתי: לפי ההמלצות של משרד החקלאות ושה”מ לגינה הקהילתית, פברואר הוא זמן טוב לשתול מיני מרווה וצמחי בר אחרים: האדמה מלאה מים, והשתילים נקלטים כמעט בלי השקיית עזר. גם אפריל ואוקטובר מתאימים לשתילת צמחי תבלין, בזכות הטמפרטורות הנוחות.
אור: שמש מלאה. לפי ה-RHS, מקום שמשי ומוגן.
קרקע: מנקזת היטב. לפי ה-RHS, נמנעים מקרקע שעומדים בה מים, ובמקרה כזה שותלים בערוגה מוגבהת. מרוות יהודה גדלה בטבע בקרקע גירנית, וזה רמז טוב: רוב המרוות מסתדרות היטב בקרקעות הגיריות הנפוצות בארץ.
מרווח: לפחות 30 ס”מ בין צמחים, לפי ה-RHS.
שכנים: מרווה מסתדרת טוב עם רוזמרין, לבנדר, הדס וזית. כולם אוהבים שמש ומעט מים, וכולם מושכים דבורים.
השקיה לאורך השנה
שנה ראשונה: לפי ה-RHS, משקים שתיל חדש בתקופות יבשות במהלך השנה הראשונה. שתילה בפברואר חוסכת חלק גדול מזה, כי הגשם עושה את העבודה.
צמח מבוסס: לפי ה-RHS, מרווה מבוססת באדמה עמידה ליובש. משרד החקלאות מסווג את המרווה המשולשת כחסכנית במים ורגישה לעודף השקיה. בקיץ מספיקה השקיה נדירה. צמחי התבלין המקומיים, לפי משרד החקלאות, לא זקוקים לתוספת מים בקיץ, אבל נהנים מהשקיה מעת לעת. זה תלוי בקרקע ובאזור: בנגב ובעמקים החמים יידרש יותר.
מרוות הבר: לפי הגן הבוטני, רבות מהן צריכות מים רק בהפסקות הגשמים בחורף, וחלקן נכנסות לתרדמת קיץ. מרווה כחולה שמצהיבה ונראית מתה ביולי לא מתה. היא ישנה. לא משקים אותה כדי “להציל” אותה.
דישון
לפי ה-RHS, מרווה באדמה לא צריכה דשן. דשן עודף מייצר צימוח רך עם פחות ארומה.
מרווה בעציץ, שנמצאת באותו מצע יותר משנה, נהנית מדשן כללי מאוזן בסוף האביב או בתחילת הקיץ. בשתילה אפשר לערבב מעט קומפוסט בקרקע, בעיקר בקרקע חולית דלה.
גיזום
אחרי הפריחה: לפי משרד החקלאות, מיני מרווה רבים מסיימים לפרוח ביוני, וזה הזמן לקטום את הפרחים היבשים. מי שרוצה שמרוות הבר יתרבו, משאיר חלק מהתפרחות להבשיל זרעים.
מרווה משולשת: לפי משרד החקלאות, רצוי לגזום אותה גיזום הקצרה בסתיו. זה שומר על שיח צפוף ולא מתפרק.
מרווה רפואית: לפי ה-RHS, גיזום קל פעם בשנה באביב, וקטימת גבעולי הפריחה הקמלים בסוף הקיץ.
מה לא עושים: לא חותכים חזק לתוך ענפים מעוצים וחשופים. לפי ה-RHS, ענפים ישנים לא תמיד מצמיחים עלים מחדש.
חידוש: לפי ה-RHS, אחרי 6-7 שנים מרווה נוטה להתעצות ולהתפרק, וכדאי להחליף אותה. משרד החקלאות מגדיר את המרווה הרפואית כצמח קצר חיים. הכינו ייחורים מראש.
ריבוי: לפי ה-RHS, ייחורים רכים מצימוח חדש בסוף האביב או בתחילת הקיץ, או הברכה: מצמידים ענף נמוך לאדמה עד שהוא משריש. מזרעים זה אפשרי, אבל לפי ה-RHS לוקח לפחות שנה עד שהצמח מגיע לגודל קטיף.
מזיקים ומחלות נפוצים
לפי ה-RHS, רוב הבעיות של מרווה לא חמורות, ובדרך כלל מספיק להסיר את העלים הפגועים.
ציפוי לבן-אבקתי על עלים וגבעולים ← קימחון. מופיע בעיקר במקום מוצל, צפוף ולח. מה עושים: מסירים עלים נגועים, מדללים, משקים בטפטוף ולא על העלווה.
כתמים בהירים ומנוקדים על העלים באביב ובקיץ ← ציקדות עלים. חרקים קטנים שמוצצים את תוכן התאים. בדרך כלל נזק אסתטי בלבד.
עלים מעוותים וניצני פריחה שנושרים ← פשפשים. נזק מקומי, בדרך כלל לא מצריך טיפול.
שיח שמשחיר ומתייבש מבפנים ← ריקבון שורשים מעודף מים. מה עושים: מפסיקים להשקות, משפרים ניקוז, ובמקרה הצורך שותלים מחדש במקום מוגבה.
כנימות עלה עלולות להופיע על צימוח צעיר. פרטים במדריך כנימות עלה.
קטיף ושימור
לפי ה-RHS, אפשר לקטוף מרווה כל השנה, אבל לצימוח של האביב והקיץ יש את הטעם הטוב ביותר. קטיף סדיר גם מעודד שיח צפוף. לפי משרד החקלאות, רוב צמחי התבלין הרב-שנתיים בשיאם במאי, וזו עונה טובה לקצור ולייבש.
- קוטפים קצות ענפים עם עלים צעירים.
- לייבוש: תולים צרורות במקום מוצל ומאוורר, או פורסים את העלים על רשת.
- שומרים את העלים היבשים בצנצנת סגורה, הרחק מאור.
במטבח, מרווה הולכת טוב עם חמאה חומה ופסטה, עם עוף ועם דלעת. ועלה או שניים בכוס תה חם הם הדרך הפשוטה ביותר להשתמש בה.
גידול בעציץ או במרפסת
מרווה מתאימה לעציץ במרפסת שמשית.
- עציץ: לפי ה-RHS, ברוחב ובעומק של 30 ס”מ לפחות, עם הרבה חורי ניקוז.
- מצע: מצע איכותי עם עד 25% חצץ גס, לפי ה-RHS.
- השקיה: משאירים את המצע לח מעט, לא רווי. בחורף הגשום מזיזים את העציץ למקום מוגן מגשם, כדי למנוע ריקבון שורשים.
- מיקום: שמש ישירה רוב היום.
טעויות נפוצות
להשקות מרווה כמו בזיליקום. מרווה משולשת רגישה לעודף השקיה. בזיליקום ונענע צריכים הרבה יותר מים. שתלו אותם על קו טפטוף נפרד.
לקטוף מרווה משולשת בטבע. זה ערך טבע מוגן, והקטיף מוגבל. מגדלים בבית.
לשתול בצל. בלי שמש ישירה, הצמח מתארך, נחלש וסובל מקימחון.
לחשוב שמרווה כחולה מתה בקיץ. היא בתרדמת קיץ. השקיה “מצילה” רק מזיקה לה.
לגזום חזק לתוך העצה. ענפים חשופים לא תמיד מתעוררים. גוזמים קל ובקביעות.
להחזיק את אותו שיח עשר שנים. אחרי 6-7 שנים הוא מתעצה ומתפרק. מכינים ייחורים ומחליפים.
לשכוח שזה צמח של דבורים. כשהמרווה פורחת באביב, היא מזינה דבורים ומאביקים. אם לא חייבים, לא מרססים אותה בזמן הפריחה.
מתי לשתול מה בחודשי החורף והאביב, ראו את הלוח החודשי לפברואר ולאפריל.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין מרווה משולשת למרווה רפואית?
מרווה משולשת (Salvia fruticosa) היא צמח בר ים-תיכוני שגדל בארץ, ולרבים מהעלים שלה יש שתי אוניות קטנות בבסיס, כך שהעלה נראה משולש. מרווה רפואית (Salvia officinalis) היא המרווה האירופית הקלאסית, והיא אינה צמח בר בישראל. שתיהן משמשות לתה ולתבלין, ושתיהן מתאימות לגינה.
מותר לקטוף מרווה משולשת בטבע?
מרווה משולשת היא ערך טבע מוגן. לפי רשות הטבע והגנים, מתחילת 2020 חלות הנחיות אכיפה שמאפשרות קטיף מוגבל שלה, יחד עם אזוב מצוי ועכובית הגלגל. הדרך הבטוחה היא לשתול מרווה בגינה מצמח שנקנה במשתלה.
למה המרווה שלי מתייבשת?
הסיבה הנפוצה היא עודף מים. משרד החקלאות מציין שמרווה משולשת רגישה לעודף השקיה, וה-RHS ממליץ להימנע מקרקע שעומדים בה מים. שיח זקן בן 6-7 שנים גם נוטה להתעצות ולהתדלדל באופן טבעי.
מתי גוזמים מרווה?
בסיום הפריחה, בסביבות יוני, קוטמים את הפרחים היבשים. למרווה משולשת משרד החקלאות ממליץ על גיזום הקצרה בסתיו. לא חותכים לתוך ענפים מעוצים חשופים, כי הם לא תמיד מצמיחים עלים מחדש.
מרווה רעילה לחתולים ולכלבים?
לפי ה-ASPCA, מרווה רפואית (Salvia officinalis) אינה רעילה לכלבים, לחתולים ולסוסים.