לבנדר
Lavandula angustifolia משפחת שפתניים (Lamiaceae)
שמות נוספים: אזוביון, לוונדר, לבנדר אנגלי, לבנדר צרפתי, Lavender
בקצרה
לבנדר, ובשמו העברי אזוביון, הוא בן-שיח ים-תיכוני ריחני וחסכן במים. לפי משרד החקלאות, מיני האזוביון מתאימים במיוחד לאזורי ההר, ובשפלה הם קצרי חיים. הוא צריך שמש מלאה וקרקע מנקזת מאוד, והאויב העיקרי שלו הוא ריקבון שורשים מקרקע רטובה. גוזמים קלות אחרי הפריחה ולא חותכים לתוך העצה הישנה.
כרטיס צמח
לבנדר Lavandula angustifolia
- אור
- שמש מלאה
- מים
- השקיה מעטה
- קרה
- עמיד לקרה
- יובש
- עמיד ליובש
- קושי
- גידול בינוני
- גודל
- גובה 0.3–0.9 מ׳
- עציץ
- מתאים לעציץ
- חיות מחמד
- רעיל לחיות מחמד
איפה בארץ
- חוף - פחות מתאים
- שפלה - מתאים
- הר - מתאים
- עמקים - פחות מתאים
- נגב - פחות מתאים
- ערבה - פחות מתאים
לוח שנה
החודש הנוכחי: נובמבר. החודשים משתנים בין אזורי הארץ - בדקו בגוף העמוד.
בעברית קוראים לו אזוביון. כך הוא מופיע בפרסומים של משרד החקלאות, ולפעמים בסוגריים “לוונדר”. ובאותם פרסומים מופיע משפט שמסביר חלק גדול מהאכזבות של מגדלי לבנדר בישראל: מיני האזוביון “מתאימים לאזורי ההר, וקצרי חיים באזור השפלה”.
כלומר, לבנדר שמתייבש אחרי שנתיים-שלוש בגינה בשפלה הוא לא בהכרח כישלון שלכם. זה חלק מהאופי של הצמח באקלים של השפלה. אפשר להאריך את חייו, ואפשר לתכנן מראש החלפה. המדריך מסביר איך.
זנים מומלצים לגידול בישראל
יש כמה מינים של לבנדר, והם שונים מאוד בדרישות. הטבלה משלבת את רשימת הצמחים של משרד החקלאות ואת המיון של ה-RHS:
| מין | מאפיין | מתאים ל |
|---|---|---|
| לבנדר אנגלי (Lavandula angustifolia) | הקבוצה העמידה ביותר לקור. גובה 30-90 ס”מ, פרחים סגולים, עלווה אפורה-כסופה (RHS) | אזורי הר, גינה קרה יחסית |
| לבנדין, אזוביון בינוני (Lavandula × intermedia) | מכלוא. פורח באביב ובסתיו, חסכן במים, פרחים לילכיים-סגולים (משרד החקלאות) | ערוגות ריח, גדר נמוכה בהר |
| אזוביון דגול, לבנדר צרפתי (Lavandula stoechas) | פרחים בשיבולת צפופה עם “כתר” בראשה. גובה כ-60 ס”מ (RHS). פורח באביב, פרחים לבנים, סגולים או אדומים. מופיע ברשימת צמחי הבר של משרד החקלאות | גינה חסכונית במים, מסלעה |
| אזוביון משונן (Lavandula dentata) | עלים משוננים. פורח באביב, חסכן במים (משרד החקלאות). לפי ה-RHS, רגיש לקור ומתאים לעציץ | עציץ, מרפסת |
לפי משרד החקלאות, כל מיני האזוביון מכילים צוף, ומשמשים מקור מזון לדבורים. ולפי אותו מקור, שלושת המינים בטבלה מתאימים במיוחד לאזורי ההר, וקצרי חיים בשפלה.
איפה ומתי שותלים
מתי: לפי ההמלצות של משרד החקלאות ושה”מ לגינה הקהילתית, מאי הוא עונה טובה לשתילת צמחי תבלין רב-שנתיים, ומיני האזוביון מוזכרים בשמם. גם אפריל, ספטמבר ואוקטובר מתאימים לשתילת צמחי תבלין, בזכות הטמפרטורות הנוחות. ה-RHS ממליץ לא לשתול בחורף: קרקע קרה ורטובה היא בדיוק מה שהלבנדר לא סובל.
איפה בארץ: באזורי ההר הוא מצליח במיוחד. בשפלה הוא גדל, אבל לפי משרד החקלאות הוא קצר חיים שם. למישור החוף, לעמקים החמים, לנגב ולערבה לא מצאנו המלצה מקצועית. מי שמנסה שם, עדיף בעציץ עם מצע מנקז, שמאפשר שליטה מלאה במים.
אור: שמש מלאה, לפי ה-RHS.
קרקע: הגורם הכי חשוב. לפי ה-RHS, הלבנדר סובל קרקע דלה, יבשה, גירנית ובסיסית. מה שהוא לא סובל: חרסית כבדה וקרקע שעומדים בה מים. בקרקע כבדה שותלים על תלולית, רכס או ערוגה מוגבהת בגובה 20-30 ס”מ. הקרקעות הגירניות של אזורי ההר מתאימות לו היטב.
קנייה: לפי ה-RHS, שתילי לבנדר נמכרים בדרך כלל בעציצים של 9 ס”מ ומעלה. שתילונים קטנים (פלאגים) זולים יותר, אבל צריכים כמה חודשים של טיפול לפני שהם מוכנים לשתילה בגינה. ה-RHS מזהיר גם שהלבנדר הוא פונדקאי בסיכון גבוה לחיידק קסיללה (Xylella fastidiosa), מחלה הרסנית של צמחים, ולכן כדאי להיזהר עם צמחים מיובאים ממקור לא מוכר.
מרווח: לפי ה-RHS, 90 ס”מ בין צמחים בקבוצה. לגדר נמוכה, 30 ס”מ, או 45 ס”מ לזנים גדולים.
דישון בשתילה: כמעט לא צריך. לפי ה-RHS, ברוב קרקעות הגינה יש מספיק מזון. דשן עודף מייצר צימוח רך ופחות ריח.
השקיה לאורך השנה
הקיץ הראשון: לפי ה-RHS, משקים באופן סדיר. לפי משרד החקלאות, שתילים חדשים משקים כל יום בתקופת הקליטה, ואחר כך מצמצמים.
צמח מבוסס באדמה: לפי ה-RHS, עמיד ליובש. משרד החקלאות מגדיר את מיני האזוביון כחסכנים במים. בקיץ מספיקה השקיה נדירה בטפטוף, ובחורף לא משקים.
בעציץ: לפי ה-RHS, בקיץ חם משקים בדרך כלל פעם או פעמיים בשבוע, ובחורף שומרים על מצע יבש יחסית. בקיץ הישראלי בודקים באצבע, כי עציץ קטן בשמש מלאה יכול להתייבש מהר יותר.
גיזום
מתי: לפי ה-RHS, פעם בשנה, מיד אחרי הפריחה. אצל הלבנדין, שפורח באביב ובסתיו, גוזמים אחרי הגל המרכזי.
כמה: לפי ה-RHS, מסירים את עמודי הפריחה הקמלים וכ-2.5 ס”מ מהעלווה. אפשר לעצב קלות באביב אם הצמח נראה מוזנח.
מה לא עושים:
- לא חותכים לתוך גבעולים מעוצים. לפי ה-RHS, לבנדר כמעט לא מצמיח מחדש מעצה ישנה.
- לא גוזמים כשהשיח מלא בניצני פריחה. משרד החקלאות ממליץ במפורש להימנע מכך בחודש מרץ, אחרת לא תהיה פריחה.
חידוש: לפי ה-RHS, גם עם גיזום שנתי, צמחים מבוגרים מתעצים, מתפרקים ומאבדים צורה, ועדיף להחליף אותם. הלבנדר הצרפתי והמינים הרגישים קצרי חיים. בשפלה, תכננו מראש: הכינו ייחורים מהצמח כשהוא בריא, ויהיה לכם מחליף מוכן.
איזה לבנדר לפי האזור
| אזור | מה לבחור | מה לצפות |
|---|---|---|
| הר (ירושלים, גליל עליון, גולן) | לבנדר אנגלי או לבנדין, באדמה | לפי משרד החקלאות, האזור המתאים ביותר. קרקע גירנית מנקזת היא יתרון |
| שפלה | כל מין, על תלולית או בערוגה מוגבהת | צמח לשנים ספורות. מכינים ייחורים מראש |
| אזורים אחרים | עדיף בעציץ, במצע מנקז | אין המלצה מקצועית מקומית. עציץ מאפשר שליטה במים ובמיקום |
לבנדר צרפתי (אזוביון דגול) ושאר המינים הרגישים הם, לפי ה-RHS, קצרי חיים ממילא. גם בהר כדאי לראות בהם צמח לכמה עונות.
ריבוי: ייחורים וזרעים
מכיוון שהלבנדר מתעצה ומתפרק עם השנים, ובשפלה הוא קצר חיים, כדאי שתמיד יהיו לכם כמה צמחים צעירים בהכנה. לפי ה-RHS:
- ייחורים רכים או חצי-מעוצים: לוקחים מצמחים צעירים בתחילת הקיץ או באמצעו, מצימוח חדש שלא פרח.
- ייחורים מעוצים: לוקחים אחרי הפריחה, בסוף הסתיו, עדיף מצימוח של אותה שנה.
- זרעים: אוספים מתפרחות יבשות בסוף הקיץ, שומרים בחורף וזורעים באביב במגש או בעציצים קטנים. זרעים מזן מסוים לא תמיד יתנו צמח זהה להורה. אם אוהבים זן מסוים, מרבים אותו מייחור.
ייחור שהשריש מעבירים לעציץ קטן, ושותלים בגינה בעונת השתילה הבאה.
מזיקים ומחלות נפוצים
לפי ה-RHS, רוב המזיקים של לבנדר גורמים בעיקר לנזק אסתטי, ובדרך כלל אין צורך בטיפול.
צמח שמשחיר ומתייבש, לפעמים בצד אחד ← ריקבון שורשים. הסיבה: קרקע כבדה, רטובה או השקיה מרובה. מה עושים: מפסיקים להשקות, בודקים ניקוז. צמח שהתייבש ברובו עדיף להחליף ולשתול מחדש במקום מוגבה.
כתמים ומחלות עלווה בסתיו ← פטריות. לפי משרד החקלאות, אוקטובר הוא זמן נוח לפטריות, והן עלולות להופיע על צמחים רב-שנתיים כמו אזוביון. בדרך כלל לא צריך לרסס. מסירים חלקים נגועים, ומשפרים את תחלופת האוויר בגיזום ובמרווחים.
כתמים בהירים על העלים ← ציקדות עלים. לפי ה-RHS, נזק אסתטי בעיקרו.
“קצף” לבן על הגבעולים באביב ← זחלי ציקדה מקציפה. מראה מוזר, נזק קטן. אפשר לשטוף בסילון מים.
עלים מכורסמים וחיפושיות קטנות מבריקות ← חיפושית הרוזמרין. ה-RHS מונה אותה בין המזיקים של לבנדר, רוזמרין ומרווה. הנזק בעיקר אסתטי, ובגינה ביתית אפשר לאסוף אותה ביד.
לבנדר ודבורים
לפי משרד החקלאות, כל מיני האזוביון מכילים צוף, והלבנדין פורח גם באביב וגם בסתיו. זה הופך את הלבנדר לאחד הצמחים השימושיים לדבורים בגינה הביתית.
למה זה חשוב דווקא בישראל? לפי אותו פרסום, דבורת הדבש שחיה בעבר בבר בארץ הוכחדה בסוף המאה הקודמת על ידי אקרית הוורואה. כל דבורת דבש שאתם רואים היום על הפרחים מגיעה מכוורת מטופלת או מנחיל שיצא ממנה. התרומה של הדבורים לחקלאות בישראל נאמדת, לפי משרד החקלאות, בכ-2 מיליארד ש”ח בשנה.
מה זה אומר בגינה:
- שותלים לבנדר לצד צמחי צוף נוספים, כמו רוזמרין ומרווה, כדי לפזר את הפריחה על פני העונה.
- לא מרססים את הלבנדר כשהוא בפריחה.
- כשקוטפים פרחים לייבוש, משאירים חלק מהשיבולים על השיח.
קטיף ושימור
לפי ה-RHS, גם העלים וגם הפרחים מתאימים לייבוש. לייבוש חותכים עמודי פריחה עם גבעול ארוך, קושרים בצרורות ותולים הפוך במקום מוצל ומאוורר. אחרי הייבוש מפרידים את הפרחים ושומרים בשקיות בד או בצנצנת.
הפרחים היבשים משמשים לשקיות ריח בארון. גם במטבח משתמשים בכמויות קטנות של לבנדר אנגלי, בעיקר באפייה. בגלל הטעם החזק, מעט מספיק.
גידול בעציץ או במרפסת
עציץ הוא פתרון טוב לבעיית הקרקע הכבדה, ולמינים רגישים כמו האזוביון המשונן.
- עציץ: לפי ה-RHS, בקוטר 30-40 ס”מ עם חורי ניקוז גדולים. עציץ חרס עדיף.
- מצע: מצע איכותי עם עד 25% חצץ גס.
- עומק שתילה: באותו עומק שבו הצמח היה בעציץ הקודם. לא קוברים את הגזע.
- מיקום: שמש מלאה. מרפסת דרומית או מערבית.
- חורף: מרחיקים מצלחת עם מים עומדים, ושומרים על מצע יבש יחסית.
טעויות נפוצות
לשתול בחרסית בלי הגבהה. זה הגורם הנפוץ למוות של לבנדר. מגביהים או שותלים בעציץ.
להשקות כמו את הדשא. לבנדר מבוסס צריך מעט מים. מחברים אותו לקו של רוזמרין ומרווה, לא לקו של המדשאה.
לגזום לתוך העצה. לבנדר כמעט לא מתאושש. גוזמים קל, כל שנה.
לגזום באביב כשהוא מלא ניצנים. מפסידים את כל הפריחה של העונה.
לצפות שיחיה עשר שנים בשפלה. במשרד החקלאות מגדירים אותו כקצר חיים בשפלה. מכינים ייחורים ומחליפים.
לדשן. עודף דשן מחליש את הצמח ומפחית את הריח.
לשים לבנדר בהישג יד של חתול שאוהב ללעוס צמחים. לפי ה-ASPCA, הוא רעיל לחיות מחמד.
לבנדר משתלב בגינה ים-תיכונית עם הדס, זית וגרניום, ועם צמחי תבלין רב-שנתיים כמו לואיזה.
שאלות נפוצות
למה הלבנדר שלי מת?
הסיבה הנפוצה היא ריקבון שורשים מקרקע כבדה או מהשקיה מרובה. לפי משרד החקלאות, מיני האזוביון גם קצרי חיים באזור השפלה. ה-RHS מוסיף שגם צמחים בריאים מתעצים ומתפרקים עם השנים, ואז עדיף להחליף.
מתי גוזמים לבנדר?
פעם בשנה, מיד אחרי הפריחה. מסירים את עמודי הפריחה הקמלים וכ-2.5 ס״מ מהעלווה, ולא חותכים לתוך גבעולים מעוצים. משרד החקלאות ממליץ לא לגזום אזוביון כשהוא מלא בניצני פריחה.
כמה משקים לבנדר?
בקיץ הראשון משקים באופן סדיר. אחרי שהצמח התבסס באדמה, הוא עמיד ליובש וצריך מעט מאוד מים. בעציץ, לפי ה-RHS, בדרך כלל פעם-פעמיים בשבוע בימים חמים, ובחורף שומרים על מצע יבש יחסית.
אפשר לגדל לבנדר בעציץ?
כן. לפי ה-RHS, בעציץ בקוטר 30-40 ס״מ עם חורי ניקוז גדולים, במצע עם עד 25% חצץ גס. מציבים בשמש מלאה.
לבנדר רעיל לחתולים ולכלבים?
כן. לפי ה-ASPCA, לבנדר רעיל לכלבים, לחתולים ולסוסים. החומרים הפעילים הם לינלול ולינליל אצטט, והתסמינים הם בחילה, הקאות ואובדן תיאבון.