אלוורה
Aloe vera משפחת עיריתיים (Asphodelaceae)
שמות נוספים: אלוי אמיתי, אלואה, אלוורה ברבדנסיס, Aloe vera
בקצרה
אלוורה היא צמח בשרני (סוקולנט) קל לגידול, שמחזיק מים בעלים העבים וצריך מעט השקיה. בישראל היא גדלה בחוץ ברוב האזורים, בשמש או בחצי צל, ובעציץ בבית ליד חלון בהיר. משקים רק כשהמצע יבש, כמעט לא משקים בחורף, ומקפידים על ניקוז טוב, כי עודף מים הוא הסיבה העיקרית למוות שלה. האלוורה רעילה לכלבים ולחתולים.
כרטיס צמח
אלוורה Aloe vera
- אור
- שמש מלאה / חצי צל
- מים
- השקיה מעטה
- קרה
- עמידות חלקית לקרה
- יובש
- עמיד ליובש
- קושי
- קל לגידול
- גודל
- גובה 0.6–1 מ׳
- עציץ
- מתאים לעציץ
- חיות מחמד
- רעיל לחיות מחמד
איפה בארץ
- חוף - מתאים
- שפלה - מתאים
- הר - פחות מתאים
- עמקים - מתאים
- נגב - מתאים
- ערבה - מתאים
לוח שנה
החודש הנוכחי: נובמבר. החודשים משתנים בין אזורי הארץ - בדקו בגוף העמוד.
בעלה של האלוורה יש שני חומרים שונים מאוד. במרכז העלה נמצא הג’ל השקוף, זה שמורחים על כוויה קלה מהשמש. בשכבות החיצוניות, ליד הקליפה, נמצא חומר צהבהב ומר שמכיל אלואין. הוא שימש בעבר כמשלשל, ובבליעה הוא עלול לגרום לכאבי בטן ולשלשולים. ב-2002 הוציא מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) את האלוורה מרשימת המשלשלים שנמכרים ללא מרשם, אחרי שהיצרנים לא הגישו נתוני בטיחות. ההבדל הזה חשוב גם בגינה: מי שחותך עלה בבית צריך לדעת מה הוא חותך.
השם אלוורה פירושו “האלוי האמיתי”. בסוג אלוי (Aloe) יש כ-600 מינים, ולכן הזיהוי לא תמיד פשוט. מוצא המין לא ברור עד הסוף: לפי ויקיפדיה הוא מדרום-מערב חצי האי ערב, ולפי אנציקלופדיית הסוקולנטים LLIFLE כנראה מצפון אפריקה. בכל מקרה, זה צמח של אקלים חם ויבש, והוא מרגיש בישראל בבית.
זנים מומלצים לגידול בישראל
אצל אלוורה אין “זנים” במובן של עצי פרי. השאלה היא בעיקר איזה צמח קניתם ואיפה תגדלו אותו. לפי ויקיפדיה, לאלוורה האמיתית פרחים צהובים, ולמיני אלוי אחרים לרוב פרחים כתומים. מנגד, LLIFLE מציין שרבים מהשיבוטים שנמכרים של אלוורה עצמה פורחים בכתום. אם אתם קונים בשביל הג’ל, קנו צמח שמשווק במפורש כ-Aloe vera.
| איפה מגדלים | מאפיין | מתאים ל |
|---|---|---|
| ערוגה או מסלעה בחוץ | לפי LLIFLE השושנת מגיעה ל-60-100 ס”מ ועמוד הפריחה ל-1-1.5 מטר. יוצרת גוש של גורים ופורחת בעיקר באביב ובתחילת הקיץ | מישור החוף, השפלה, העמקים, הנגב והערבה |
| עציץ במרפסת | אפשר להזיז לפי העונה, שליטה מלאה בניקוז | כל הארץ, כולל אזורי ההר |
| עציץ בתוך הבית | צמח עלים ירוק. בבית היא כמעט לא פורחת | חלון בהיר, רצוי עם כמה שעות שמש |
איפה ומתי שותלים
אור: האלוורה צריכה תנאים בהירים ושמשיים, ובקיץ סובלת גם מעט צל. בישראל, במקומות החמים במיוחד, חצי צל בשעות הצהריים מקל עליה.
הסתגלות לשמש: צמח שעבר פתאום מבית מוצל לשמש חזקה עלול להיכוות. העלים משנים את צבעם לכתום-חום ומתייבשים. מעבירים בהדרגה, במשך כמה שבועות.
קור: הצמח צריך הגנה רק מכפור חזק. לפי LLIFLE, קצות העלים נפגעים מתחת למינוס 3 מעלות. באזורי ההר, בירושלים, בגליל העליון ובגולן, עדיף לגדל בעציץ שאפשר להכניס בלילות קרה.
קרקע: הכי חשוב ניקוז. בערוגה מוסיפים חול גס, חצץ או טוף, ושותלים על תלולית או במדרון, כדי שמי הגשם לא יעמדו סביב הצמח בחורף. בעציץ משתמשים במצע מנוקז היטב, כמו מצע לקקטוסים.
מתי: את הגורים מפרידים ושותלים באביב, כשהצמח מתחיל לצמוח. זה גם הזמן להעביר לעציץ גדול יותר.
השקיה לאורך השנה
האלוורה שומרת מים בעלים העבים וסובלת יובש היטב. מה שהורג אותה הוא עודף מים.
- אביב וקיץ (עונת הצמיחה): משקים כשהמצע יבש בשכבה העליונה, בערך 2.5 ס”מ. משקים היטב, עד שהמים יוצאים מחורי הניקוז, ולא משאירים את העציץ עומד בתחתית מלאה במים.
- סתיו וחורף (מנוחה): הצמח במנוחה וצריך מעט מאוד לחות. בערוגה בחוץ הגשם בדרך כלל מספיק, ולעיתים אף יותר מדי.
- בלי מים מלמעלה: לפי אוניברסיטת קליפורניה, כדאי להימנע מהשקיה מלמעלה באלוי, כי מים שמצטברים בתוך השושנת עלולים לגרום לריקבון.
דישון
האלוורה לא צריכה הרבה דשן, והיא מסתדרת גם בקרקע דלה. מה שמשפיע על הצמיחה יותר מדשן הוא גודל העציץ ורענון המצע (ראו בהמשך). אם מדשנים, עושים זאת רק בעונת הצמיחה, באביב ובקיץ, ולא בחורף, כשהצמח במנוחה.
גיזום וטיפוח
אלוורה לא צריכה גיזום. מסירים עלים יבשים מהבסיס, ואת עמוד הפריחה אחרי שהפרחים קמלו. כשהעציץ מתמלא בגורים, מפרידים אותם. עציץ צפוף מדי מתייבש ומתמלא שורשים, והצמח הראשי נחלש.
ריבוי מגורים: באביב מוציאים את הצמח מהעציץ, מפרידים גורים עם קצת שורשים, ושותלים כל אחד בעציץ קטן עם מצע מנוקז. משקים מעט עד שהם מתבססים.
ריבוי מייחור: לפי LLIFLE, אפשר להשריש ייחורי גבעול: מייבשים את החתך כמה ימים, נועצים בחול נהרות ושומרים על לחות. השורשים מופיעים אחרי כשבועיים.
פריחה
לפי LLIFLE, האלוורה יכולה לפרוח בכל עונה, אבל לרוב באביב ובתחילת הקיץ. מהמרכז עולה עמוד פריחה עם פרחים צינוריים צהובים או כתומים. לפי LLIFLE, תקופה קרירה של 5-10 מעלות מעודדת פריחה. בתוך הבית חם מדי לשם כך, ולכן אלוורה בבית כמעט לא פורחת.
לוח עבודה לאורך השנה
| עונה | מה עושים |
|---|---|
| אביב (מרס-מאי) | מפרידים גורים, מעבירים לעציץ גדול יותר כשצריך, מתחילים להשקות בהתאם לצמיחה. תחילת עונת הפריחה בחוץ |
| קיץ (יוני-ספטמבר) | משקים כשהמצע יבש. בעציץ בשמש מלאה בודקים לעיתים קרובות יותר, ובמקומות חמים מספקים צל בצהריים |
| סתיו (אוקטובר-נובמבר) | מפחיתים השקיה בהדרגה. בודקים שהעציצים והערוגה מנקזים לפני הגשמים |
| חורף (דצמבר-פברואר) | כמעט לא משקים. מעציצים בחוץ מרוקנים תחתיות אחרי גשם. באזורים קרים מגנים מכפור, למשל ביריעה או בהעברה למקום מוגן |
אלוורה בגינה החסכונית
בגינה בחוץ האלוורה היא צמח שימושי: היא כמעט לא צריכה מים בקיץ, יוצרת גוש ירוק-אפור לאורך כל השנה, והפרחים שלה מוסיפים צבע באביב ובתחילת הקיץ. כמה כללים מהנחיות אוניברסיטת קליפורניה לסוקולנטים, שמתאימות גם לאקלים הים-תיכוני שלנו:
- ניקוז לפני הכול. מוסיפים לקרקע חומר גס, כמו חול גס, פרליט או טוף, ושותלים על תלולית או במדרון. השורשים לא צריכים לעמוד במים אף פעם.
- לא בנקודה נמוכה. במקום שבו מתנקזים מי הגשם ומצטבר אוויר קר, הסיכון לריקבון ולנזקי קור גבוה יותר.
- מים רק כשהקרקע יבשה. בגינה, בודקים שהקרקע יבשה לגמרי לפחות 2.5 ס”מ מתחת לפני השטח לפני שמשקים.
- שכנים מתאימים. משלבים אותה עם צמחים שגם הם מסתפקים במעט מים, כדי שהשקיה של השכנים לא תציף אותה.
לפני שקונים: בוחרים צמח עם עלים מלאים ומוצקים, בלי בסיס רך או כהה, ובודקים בין העלים שאין כתמים לבנים של כנימה קמחית. צמח נגוע יעביר את הכנימה לשאר העציצים.
מזיקים ומחלות נפוצים
עלים רכים ושקופים, בסיס נרקב ← עודף מים וריקבון. הבעיה הנפוצה ביותר. מוציאים מהעציץ, חותכים את החלקים הרקובים, מייבשים כמה ימים ושותלים מחדש במצע יבש ומנוקז. אם הריקבון הגיע ללב הצמח, מצילים את הגורים.
עלים מחומים-כתומים ושרופים בצד החשוף ← כוויית שמש. בעיקר אחרי מעבר מהיר לשמש חזקה. מעבירים בהדרגה, ובקיץ מספקים צל בצהריים.
עלים דקים ומקומטים ← צמא. משקים היטב.
כתמים לבנים כמו צמר גפן בבסיס העלים ← כנימות קמחיות. מנגבים בצמר גפן טבול באלכוהול, או מרססים בתמיסת סבון.
בליטות קטנות על העלים, עלים דביקים ← כנימות מגן וכנימות עלה. מנקים ידנית. נמלים שמטיילות על הצמח הן סימן לכנימות.
השימוש בג’ל
לפי אוניברסיטת פלורידה, הג’ל מהעלים העבים משמש לקירור כוויות קלות וכוויות שמש. לפי המרכז הלאומי לבריאות משלימה ואינטגרטיבית של ממשלת ארה”ב (NCCIH), מחקרים מרמזים שג’ל אלוורה על העור עשוי לעזור בריפוי כוויות ולהקל על הכאב, אבל הראיות אינן חד-משמעיות. הוא בדרך כלל נסבל היטב, אם כי דווחו מקרים של צריבה, גרד ופריחה. הג’ל אינו תחליף לטיפול רפואי בכוויה של ממש.
הלטקס, לא הג’ל, הוא הבעיה. לפי NCCIH, הלטקס של האלוורה, הנוזל הצהבהב שמתחת לקליפה, גורם בבליעה לכאבי בטן, להתכווצויות ולשלשולים. נקשרו לנטילת תמציות עלי אלוורה בפה גם מקרים של דלקת כבד חריפה, ותמצית עלה שלם שלא עברה סינון מוגדרת אפשרות של מסרטן לאדם. NCCIH ממליץ להתייעץ עם רופא לפני שימוש באלוורה דרך הפה, בייחוד בהיריון, בהנקה או עם תרופות קבועות. בגינה הביתית המסקנה פשוטה: לא אוכלים חלקים מהצמח.
אם חותכים עלה:
- חותכים עלה חיצוני ובוגר, קרוב לבסיס.
- נותנים לנוזל הצהוב שבחתך לנזול החוצה. זה החלק שמכיל אלואין.
- משתמשים רק בג’ל השקוף מהמרכז, ולא בשכבה שליד הקליפה.
גידול בעציץ או במרפסת
רוב האלוורות בישראל גדלות בעציץ.
- עציץ: עם חורי ניקוז, ובלי תחתית שהמים עומדים בה.
- מצע: מצע איכותי ומנוקז היטב, למשל מצע לקקטוסים או מצע רגיל עם תוספת פרליט או חול גס.
- גודל העציץ: לפי אוניברסיטת פלורידה, הגודל קובע את הקצב. עציץ קטן שומר על צמח קטן, ועציץ גדול מעודד צמיחה. לא מגדילים ביותר משתי מידות בבת אחת, כי מצע עודף נשאר רטוב וגורם לריקבון.
- בבית: ליד החלון הבהיר ביותר. העברה לעציץ חדש, כשצריך לרענן את המצע או לתת מקום לשורשים, עושים באביב.
טעויות נפוצות
להשקות לפי לוח קבוע. “פעם בשבוע” בחורף יכול להרוג אלוורה. משקים רק כשהמצע יבש.
עציץ בלי חור ניקוז, או תחתית מלאה במים. השורשים נרקבים.
להעביר מהבית ישר לשמש של יולי. הצמח נכווה. מעבירים בהדרגה.
עציץ גדול מדי. יותר מצע, יותר רטיבות, יותר ריקבון.
לשפוך מים לתוך השושנת. משקים את המצע, לא את הצמח.
להשתמש בכל העלה. השכבה החיצונית מכילה אלואין. רק הג’ל השקוף שבמרכז.
לשכוח את החתול. אלוורה רעילה לחיות מחמד.
להשאיר את הגורים בעציץ לנצח. עציץ צפוף בגורים מתייבש מהר, השורשים ממלאים אותו, והצמח הראשי נחלש. מפרידים גורים כל אביב או שניים.
לדשן בחורף. הצמח במנוחה ולא משתמש בדשן. אם מדשנים, רק באביב ובקיץ.
לצמחים בשרניים אחרים שמסתדרים עם מעט מים ראו את הקקטוס, את הצבר ואת הסנסווריה. רעיונות לשילוב סוקולנטים בגינה חסכונית במים נמצאים במדריך תכנון גינה.
שאלות נפוצות
כל כמה זמן משקים אלוורה?
רק כשהמצע יבש. מכניסים אצבע: אם 2-3 הסנטימטרים העליונים יבשים, משקים היטב ונותנים לעודף לצאת מהעציץ. בחורף, כשהצמח במנוחה, משקים מעט מאוד. אין מספר ימים קבוע, כי זה תלוי בעציץ, במצע ובמזג האוויר.
למה העלים של האלוורה רכים ומצהיבים?
הסיבה הנפוצה היא עודף מים וריקבון שורשים, במיוחד בחורף או בעציץ בלי ניקוז. עלים מחומים ושרופים בקצוות יכולים להיות גם כוויית שמש, אחרי מעבר פתאומי מצל לשמש חזקה.
איך מרבים אלוורה?
בעזרת הגורים, הצמחים הקטנים שצומחים סביב הצמח הראשי. מפרידים אותם באביב עם קצת שורשים ושותלים בעציץ עם מצע מנוקז. אפשר גם להשריש ייחור גבעול: מייבשים כמה ימים ושותלים בחול נהרות לח, והשורשים מופיעים תוך כשבועיים.
האם אלוורה רעילה לחתולים ולכלבים?
כן. לפי ה-ASPCA, אלוורה רעילה לכלבים, לחתולים ולסוסים, וגורמת להקאות, לחולשה ולשלשולים. החומרים הבעייתיים הם ספונינים ואנתרקינונים.
אפשר לגדל אלוורה בחוץ בישראל?
ברוב הארץ כן, בשמש או בחצי צל ובקרקע מנוקזת. הצמח צריך הגנה רק מכפור חזק: קצות העלים נפגעים מתחת לכ-3 מעלות מתחת לאפס. באזורי ההר עדיף לגדל בעציץ שאפשר להזיז בלילות קרים.