רימון
Punica granatum משפחת כופריים (Lythraceae)
שמות נוספים: עץ רימון, רימון מצוי, רימונים, Pomegranate
בקצרה
הרימון הוא עץ או שיח נשיר, אחד משבעת המינים, שגדל כמעט בכל הארץ ועמיד לחום, ליובש ואפילו למים מליחים. לגינה כדאי לבחור בין זנים מקדימים שפותחו בישראל, כמו ׳עמק׳ ו׳עכו׳ שמבשילים באוגוסט-ספטמבר, לבין ׳וונדרפול׳ האפיל שנקטף מאוקטובר. הבעיה הנפוצה ביותר היא פיצוח הפרי, ונגד רוב המקרים עוזרת השקיה סדירה בלי תנודות חדות, במיוחד לקראת ההבשלה.
כרטיס צמח
רימון Punica granatum
- אור
- שמש מלאה
- מים
- השקיה בינונית
- קרה
- עמיד לקרה
- יובש
- עמיד ליובש
- קושי
- קל לגידול
- גודל
- גובה 2–6 מ׳
- עציץ
- מתאים לעציץ
- חיות מחמד
- רעילות לחיות מחמד: לא ידוע
איפה בארץ
- חוף - מתאים
- שפלה - מתאים
- הר - מתאים
- עמקים - מתאים
- נגב - מתאים
- ערבה - פחות מתאים
לוח שנה
החודש הנוכחי: נובמבר. החודשים משתנים בין אזורי הארץ - בדקו בגוף העמוד.
בליל ראש השנה רבים אוכלים רימון ומבקשים “שנרבה זכויות כרימון”. מכאן גם האמונה שיש ברימון בדיוק 613 גרגרים, כמספר המצוות. את הקשר הזה כתב החת”ם סופר, אבל זו מסורת ולא ספירה: ברימון יש בדרך כלל בין כמאתיים ליותר מאלף גרגרים, לפי הזן וגודל הפרי.
הרימון ותיק בארץ הרבה יותר מהמנהג. שרידי רימונים נמצאו ביריחו ובערד בשכבות מתקופת הברונזה הקדומה. המרגלים הביאו רימונים כדוגמה לפרי הארץ, ושולי מעיל הכוהן הגדול עוטרו ברימונים של תכלת, ארגמן ותולעת שני, לסירוגין עם פעמוני זהב. והוא אחד משבעת המינים. בגינה זה עץ סלחני במיוחד: הוא סובל חום, יובש, קרקע גירית ואפילו מים מליחים. מה שמתסכל את רוב המגדלים הוא דבר אחר, פרי שמתפצח על העץ רגע לפני הקטיף. המדריך מסביר למה זה קורה ומה אפשר לעשות.
זנים מומלצים לגידול בישראל
בתחילת שנות האלפיים התבסס גידול הרימונים בארץ על שני זנים בלבד: ‘ראש פרד’, שמקורו בטיפוס מקומי, ו’וונדרפול’ (Wonderful), שהגיע מקליפורניה. מאז פותחו בתחנת נווה יער של מינהל המחקר החקלאי (מכון וולקני) כמה זנים מקדימים, שמבשילים בקיץ, הרבה לפני וונדרפול. היום כשלושה רבעים מהרימונים שגדלים בארץ הם עדיין מזן וונדרפול.
ההחלטה העיקרית בגינה היא מתי אתם רוצים לקטוף:
| זן | מאפיין | מתאים ל |
|---|---|---|
| נטע | זן חדש. פרי אדום כהה, מתוק, גרעינים רכים. מבשיל מסוף יולי עד אמצע אוגוסט | מי שרוצה רימונים כבר בשיא הקיץ |
| עמק | מקדים מאוד, מבשיל באוגוסט. מתוק, אדום כהה עד ורוד, גרגרים אדומים, גרעינים רכים, פרי גדול | רימון מתוק לפני החגים |
| עכו | מבשיל מאמצע אוגוסט עד אמצע ספטמבר | רימון לראש השנה |
| שני-יונאי | מבשיל מאמצע אוגוסט עד אמצע ספטמבר | רימון לראש השנה |
| ראש פרד | טיפוס מקומי ותיק. פרי גדול, ורדרד ומתוק | מי שמחפש את הרימון הישראלי הקלאסי |
| וונדרפול | הזן הנפוץ בארץ. פרי גדול, אדום, חמוץ-מתוק. אפיל, נקטף מאוקטובר עד דצמבר. רגיש לפיצוח ולמכות שמש | מיץ, וגרגרים לסוכות ולחורף |
כמה דברים שכדאי לדעת לפני הקנייה:
- רימון מאביק את עצמו. עץ אחד מספיק כדי לקבל פרי. דבורים וחרקים אחרים עוזרים להעביר את האבקה, אבל לא צריך עץ שני.
- זן מקדים בורח ממזג האוויר הקשה. הפרי של וונדרפול מתפתח בחודשים החמים ביותר בשנה, ונשאר על העץ עד הסתיו, כשהסיכוי לגשם ראשון עולה. זה אחד ההסברים לכך שהוא מתפצח יותר.
- לא כל זן נמכר בכל משתלה. הזנים המקדימים פותחו בעיקר לחקלאות. שאלו במפורש איזה זן אתם קונים ומתי הוא מבשיל.
איפה ומתי שותלים
איפה בארץ: הרימון גדל בכל הארץ, ובעבר בעיקר בעמקים הפנימיים החמים ובמישור החוף. לפי מקורות מאוניברסיטת קליפורניה, העץ עומד בכפור, אבל לא שורד זמן רב מתחת למינוס 10 מעלות. פרי איכותי במיוחד מתקבל בקיץ חם ויבש, עם טמפרטורות של כ-38 מעלות בזמן התפתחות הפרי. לחות גבוהה פוגעת: הפרי פחות מתוק ונוטה להיסדק. לכן העמקים החמים, השפלה והנגב מתאימים לו במיוחד, ובמישור החוף הלח כדאי לבחור זן מקדים.
מתי: משרד החקלאות ממליץ על נטיעת עצי פרי בסוף החורף ובאביב, מסביבות ט”ו בשבט ועד אפריל. באביב הנטיעה מתאימה לכל חלקי הארץ, בתנאי שמשקים את השתיל באופן סדיר.
אור: שמש מלאה כמעט כל היום. עץ שמקבל פחות מ-6-8 שעות שמש ישירה ביום מצמיח ענפים ארוכים ודקים עם מעט פרחים ופירות.
קרקע: הרימון מסתדר עם קרקעות רבות. הוא סובל יובש, גיר פעיל (סידן פחמתי) ומחסור בברזל, כלומר את רוב הקרקעות הגיריות בארץ. מה שהוא לא אוהב זה שורשים בתוך מים. בדיקה פשוטה: חופרים בור צר בעומק מטר וממלאים במים. אם המים נעלמו תוך יממה, הניקוז טוב.
מים מליחים: כאן הרימון מפתיע. בתחנת הניסיונות רמת נגב נבדקו בשנים 1982-1993 עצי וונדרפול וראש פרד שהושקו במים מליחים. היבול הגיע ל-3.5 טון לדונם, גבוה מזה של עצים שהושקו במים שפירים, והפרי היה מתוק יותר והשתמר טוב יותר. מטע ניסיוני אחר באותה תחנה מושקה במים מליחים מאז 2007.
מרווח: אוניברסיטת יוטה ממליצה בגינה הביתית על כ-3-3.5 מטרים בין שתיל לשתיל, וכ-4.5 מטרים בין שורות. בגינה קטנה עץ אחד מספיק, כי הרימון מאביק את עצמו.
בשתילה: את השתיל מקצרים לגובה של 60-75 ס”מ. זה נראה אכזרי, אבל זה מה שמאפשר לבנות שלד נמוך וחזק. משרד החקלאות ממליץ לא להדק את הקרקע בבור יותר מדי, לפזר קומפוסט בבור ומסביבו, ולהכין את קו הטפטוף מראש. חיפוי סביב השתיל שומר על רטיבות ומדכא עשבים.
מתי יגיע הפרי: לפי הערך בוויקיפדיה, עץ מושקה נכנס לניבה אחרי כשלוש שנים, ועץ בגידול בעל רק בשנה הרביעית. מטע רימונים נותן פרי 25-30 שנה.
ריבוי: מייחור, לא מגרעין
גרעין מרימון שקניתם ינבוט, אבל העץ שיצמח ממנו לא יהיה זהה לזן של הפרי. לכן ריבוי ביתי נעשה מייחורים, וכך גם מרבים את רוב שתילי הרימון. הייחורים לוקחים בחורף, בזמן התרדמה (ינואר-פברואר לפי ויקיפדיה).
לפי אוניברסיטת יוטה:
- חותכים ייחור מעצה בת שנה, באורך 25-30 ס”מ ובעובי 0.6-1.2 ס”מ (בערך עובי עיפרון עד אצבע).
- מורידים את העלים, אם נשארו, וטובלים את הקצה התחתון בהורמון השרשה.
- נועצים את השליש התחתון של הייחור במצע השרשה חמים.
- משאירים את הייחור במקומו עונה שלמה, ומעבירים למקום הקבע רק באביב שאחרי.
זו דרך זולה להעתיק עץ של שכנים או של ההורים שאתם אוהבים את הפרי שלו. מכיוון שהרימון מוציא חוטרים מהבסיס בכל מקרה, חוטר עם שורשים שמפרידים בזהירות הוא עוד אפשרות.
השקיה לאורך השנה
לפי משרד החקלאות, רימון הוא אחד מעצי הפרי המקומיים שיכולים לגדול במרכז הארץ ובצפונה גם בלי השקיה, ומגיבים יפה לתוספת מים. בדרום הארץ העץ צריך השקיה כדי לשרוד, ובוודאי כדי לתת פרי.
בגינה רוצים פרי, ולכן משקים. העיקרון החשוב ברימון הוא סדירות:
- בחנטה (סוף האביב): משקים בתדירות גבוהה ולא נותנים לעץ להגיע לעקת מים. עקה בשלב הזה גורמת לנשירת פרי.
- בקיץ: השקיה עמוקה ונדירה עדיפה על הרבה השקיות קטנות. הנחיה מאוניברסיטת יוטה, שאקלימה יבש, היא השקיה עמוקה כל 7-10 ימים. במחקר של מכון וולקני נמצא שימים יבשים במיוחד ביולי-אוגוסט, עם לחות יחסית מתחת ל-35%, קשורים לפירות קטנים יותר.
- לקראת ההבשלה ובסתיו: שומרים על משטר השקיה קבוע. זה הזמן שבו תנודות במים גורמות לפיצוח.
- בחורף: העץ בשלכת, ובדרך כלל הגשם מספיק.
מערכת טפטוף עם מחשב השקיה היא הדרך הפשוטה לשמור על סדירות. ראו את המדריך להשקיה בטפטוף.
למה הרימונים מתפצחים (ומה עושים)
פיצוח הוא הבעיה הנפוצה ביותר ברימון בגינה. הקליפה נסדקת, הגרגרים נחשפים, ונכנסים פטריות וחרקים.
למה זה קורה: חוקרי מכון וולקני שבדקו את וונדרפול במטעים בארץ מתארים זאת כך: הפרי גדל על ידי הצטברות מים. ביום הוא מאבד מים ומתכווץ מעט, ובלילה מתנפח שוב. כשהגרגרים בפנים ממשיכים להתנפח והקליפה המבשילה כבר נחלשת, היא לא עומדת בלחץ ונסדקת. החוקרים משערים שגלי חום משפיעים על שכבת השעווה של הקליפה ומחלישים אותה, ומקשרים לגלי החום גם סדקים זעירים שמופיעים באוגוסט-ספטמבר ונראים כמו קליפה מחוספסת.
מה מחמיר את זה:
- השקיה לא סדירה. קרקע שעוברת מיובש קיצוני לרטיבות רבה מגבירה פיצוח. ההסבר פשוט: אחרי תקופה יבשה העץ סופג מים מהר, והגרגרים מתנפחים מהר מהקליפה.
- גשם קרוב לקטיף. ככל שהגשם יורד קרוב יותר להבשלה, הסיכון גדול יותר. זה רלוונטי במיוחד לזנים אפילים בסתיו.
- פרי שנשאר על העץ יותר מדי. פרי שהבשיל יתר על המידה מתפצח בקלות.
- הזן. וונדרפול רגיש לפיצוח יותר מזנים אחרים.
מה עושים:
- משקים באופן סדיר, במיוחד מהקיץ ועד הקטיף. לא מפצים על שבוע של שכחה בהשקיה כפולה.
- קוטפים בזמן, ואפילו מעט מוקדם, כשמתקרב גשם.
- מדללים פרי (ראו בהמשך). פרחים שנפתחים 4-5 שבועות אחרי תחילת הפריחה נותנים את החנטה הגבוהה ביותר, ואת הפרי האיכותי והפחות סדוק. כשמדללים, משאירים קודם אותם.
- בגינה לחה, שוקלים זן מקדים שנקטף לפני הסתיו.
מכות שמש בפרי
בעיה קרובה לפיצוח היא מכת שמש: כתם חום-שרוף או מולבן בצד הפרי שפונה לשמש. לפי חוקרי מו”פ רמת נגב, בתקופת ההבשלה של הזנים האפילים, כמו וונדרפול, הקרינה חזקה ומחממת את הקליפה, וזה מה שגורם לכוויה. וונדרפול רגיש לכך יותר מהזנים המקדימים.
מה נמצא בניסויים ברמת הנגב:
| טיפול | מכות שמש | יבול |
|---|---|---|
| רשת צל 35% | פחות מכות שמש | - |
| רשת 20% לאורך כל העונה (2013) | ירידה משמעותית | ירידה של 30%-50% |
| רשת 20% רק משלב הפרי הירוק ועד תחילת ההאדמה (2014, זנים מקדימים) | ירידה | ירידה של כ-10% |
המסקנה של החוקרים: הרשת הורידה את כמות הפרי, אבל הגדילה את החלק האיכותי שלו.
בגינה: אין צורך ברשת. הדרך הפשוטה היא לשמור על נוף עלים מלא שמצל על הפרי: לא לחשוף פירות בגיזום קיץ, לא להרעיב את העץ בדשן ובמים, ולתת לענפים שנוטים החוצה להסתיר את הפירות. בעציץ במרפסת מערבית אפשר להזיז את העציץ או לפרוס צל זמני בשבועות החמים ביותר. פרי עם מכת שמש קלה עדיין אכיל; את הצד הפגוע פשוט מורידים.
דישון
משרד החקלאות ממליץ לתת לעצים בבוסתן קומפוסט פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב, כ-20-30 ליטר לעץ. מפזרים מסביב לעץ, מתחת לנוף, ומצניעים קלות.
אם רוצים דשן כימי, אוניברסיטת יוטה מציינת כ-170-230 גרם אמון גופרתי לעץ בשנה בשלוש-ארבע השנים הראשונות, וכ-85-115 גרם בשנה לעץ מבוגר. לפי אותו מקור, תוספת זרחן ואשלגן לא שיפרה את הגידול, וברזל או אבץ נותנים רק כשמופיעים סימני חוסר (למשל עלים צעירים צהובים עם עורקים ירוקים).
ברימון צריך להיזהר דווקא מעודף. לפי הנחיות מאוניברסיטת קליפורניה, דישון יתר, ובייחוד עודף חנקן, מעודד צימוח עלים וגורם לנשירת פרי. בעץ צעיר, בשנים 3-5, נשירה חזקה של פרי היא תופעה מוכרת, ודישון והשקיה מוגזמים מחמירים אותה. מנגד, נוף עלים מלא, שנשמר בזכות הזנה מספקת, מגן על הפרי ממכות שמש.
גיזום
מתי: בסוף החורף, ינואר-פברואר, כשהעץ בשלכת ולפני הפריחה. במקומות עם קרה מאוחרת אפשר לדחות את הגיזום מעט.
הפריחה: לפי ויקיפדיה, הפריחה מתחילה באפריל-מאי, כחודש אחרי הלבלוב, ונמשכת 45-70 ימים לפי הזן. בוונדרפול, לפי חוקרי מכון וולקני, שיא הפריחה בסביבות תחילת מאי. לכן על אותו עץ יש בכל רגע פרחים, חנטים ופירות בגדלים שונים.
שיח או עץ? הרימון הוא בעצם שיח. הוא ממשיך כל חייו להצמיח חוטרים מהבסיס, שבעברית החקלאית נקראים “חזירים”. משרד החקלאות מציע שתי דרכים:
- גביע: כמו בעצי פרי נשירים אחרים. גזע נמוך ו-3-5 זרועות שפתוחות כלפי חוץ. את החוטרים מסירים לגמרי.
- שיח רב-גזעי ב”קומות”: משאירים כמה גזעים, מדללים ענפים ממרכז השיח, מסירים ענפים אנכיים ושומרים ענפים שנוטים החוצה. כך נוצרים “מדפים” שנושאים את הפרי. מדי פעם בוחרים חוטר אחד או שניים ומגדלים אותם כדי להחליף גזע ישן.
| עץ על גזע אחד (גביע) | שיח רב-גזעי | |
|---|---|---|
| איך מתחילים | מקצרים את השתיל ל-60-75 ס”מ ומסירים בהדרגה את הענפים הנמוכים | בשנתיים-שלוש הראשונות מקצרים את קצות הנצרים, ואחר כך מפסיקים כדי לא לפגוע בפרי |
| חוטרים | מסירים את כולם, לאורך כל השנה | משאירים מעט כגזעים חלופיים |
| יתרון | נראה כמו עץ, קל לעבור מתחתיו | אם גזע אחד נפגע מקור או ממזיק, יש גזעים אחרים |
| מתאים ל | גינה מסודרת, ליד שביל או דשא | גדר פורייה, פינה בבוסתן |
(ההנחיות לשתי הצורות לפי משרד החקלאות ואוניברסיטת יוטה.)
איך בונים את העץ (לפי הנחיות אוניברסיטת קליפורניה):
- שנה ראשונה: מקצרים לגובה 60-75 ס”מ בשתילה, ובקיץ מסירים חוטרים.
- החורף הראשון: מקצרים את הענפים בכשליש, מסירים ענפים שמצטלבים ומשאירים 3-5 ענפונים בכל ענף.
- מהשנה השלישית: גיזום קל כל שנה. מסירים ענפים יבשים ופגועים בסוף החורף, וחוטרים כשהם מופיעים.
למה לא לגזום חזק: הפרי נוצר בעיקר בקצות הענפים, בחלק החיצוני של הנוף שמקבל אור. הדורבנים הקצרים על עצה בת 2-3 שנים הם הפוריים ביותר. גיזום חזק מוריד את היבול. ענפים בני יותר מכחמש שנים מפסיקים בהדרגה לשאת פרי, ואותם מסירים מהבסיס.
דילול פרי: כשהחנטה חזקה, מדללים 2-3 שבועות אחרי הפריחה. מורידים קודם פירות קטנים או פגועים, ומשאירים מרווח של 7-10 ס”מ בין פרי לפרי. בבסיס הענף אפשר להשאיר צפוף יותר, ובקצה מרווח יותר, כדי שהענף לא יישבר. עומס פרי גדול מדי נותן פירות קטנים ופוגע ביבול של השנה שאחריה.
מדריך מפורט נמצא בגיזום עצי פרי.
מזיקים ומחלות נפוצים
חור קטן בפרי, ריקבון מבפנים ← כחליל הרימון (Deudorix livia). פרפר שמטיל ביצים על הפרי, והזחל נובר פנימה. משרד החקלאות ממליץ לכסות את החנטים הצעירים בשקיות, מוקדם ככל האפשר. שקיות אורגנזה או שקיות נייר מתאימות. משאירים בשקית מקום לפרי לגדול.
פרי שנראה בריא מבחוץ ושחור מבפנים ← לב שחור (Alternaria alternata). מחקר ישראלי מצא שהפטרייה חודרת כבר בזמן הפריחה, דרך הצלקת של הפרח, ונשארת רדומה בפרי כ-3-4 חודשים עד תחילת ההבשלה. רק אז היא מרקיבה את הגרגרים, מהצד של הכותרת פנימה. הקליפה נשארת שלמה, ולכן מגלים את הבעיה רק כשפותחים את הפרי.
פירות נאכלים או ננקרים ← ציפורים וזבובי פירות. לקראת ההבשלה, בקיץ ובסתיו, כדאי לבדוק את הפרי. רשת סביב העץ או כיסוי הפירות עוזרים.
עלים דביקים, מושבות לבנות או קשקשים על הענפים ← כנימות קמחיות, כנימות עש וכנימות מגן. אלה מוצצי מוהל שמופיעים ברשימת המזיקים של רימון בגינה הביתית באוניברסיטת קליפורניה. נגיעות קלה בדרך כלל לא מצדיקה ריסוס. עקרונות דומים להתמודדות עם מוצצי מוהל מפורטים במדריך לכנימות עלה.
נשירת פרי צעיר ← בדרך כלל לא מזיק. עקת מים בזמן החנטה, דישון יתר, או עץ צעיר שעוד לא “התיישב”. ראו את הסעיפים על השקיה ודישון.
קטיף ושימור
מתי קוטפים: תלוי בזן, מסוף יולי (‘נטע’) ועד דצמבר (וונדרפול). מכיוון שהפריחה ארוכה, לא כל הפירות על אותו עץ מבשילים יחד.
מה קורה לפרי לאורך הקיץ: במחקר של מכון וולקני על וונדרפול בארץ, הפרי גדל הכי מהר מאמצע יולי ועד אמצע אוגוסט, כ-9-14 שבועות אחרי שיא הפריחה, ונקטף לקראת סוף אוקטובר. זה גם השלב שבו העץ הכי זקוק להשקיה סדירה.
איך יודעים שהרימון בשל: צבע הקליפה הוא סימן מטעה. במחקר על הזן ‘נטע’ נמצא שצבע הקליפה וחומציות המיץ כמעט לא משתנים בשלבי ההבשלה האחרונים, ולכן הם מדד גרוע לבשלות. מה שכן עובד: גודל ומשקל הפרי, ובעיקר טעימה. החוקרים המליצו לקטוף ‘נטע’ כשהפרי שוקל לפחות 250 גרם וקוטרו לפחות 8 ס”מ. קליפה שהתחילה להיות שעמונית היא סימן שהפרי כבר עבר את השיא. לפי אוניברסיטת יוטה, הקליפה עוברת מירוק לוורוד, ובחלק מהזנים לאדום עמוק, ועדיף לקטוף מעט מוקדם מאשר מאוחר מדי, כדי לא להגיע לפיצוח. בפועל: קוטפים פרי אחד מהגדולים, פותחים וטועמים. אם הגרגרים בצבע הזן ומתוקים, מתחילים לקטוף את הפירות בגודל דומה.
איך קוטפים: בעדינות. גם קליפה עבה נחבלת ומשחירה ממכה או שריטה, גם אם הפנים לא נפגע.
שימור: רימון שלם ובלי נזקי חרקים נשמר במקרר זמן רב. בקירור מסחרי שומרים אותו בכ-7 מעלות ובלחות גבוהה עד כשלושה חודשים. מתחת ל-5 מעלות הוא נפגע מקור: הקליפה משחירה ומתנקדת, והמחיצות הלבנות שבין הגרגרים מחומות. פירות שנפגעו מחרקים נרקבים באחסון, ולכן שומרים רק פירות נקיים.
גידול בעציץ או במרפסת
רימון יכול לגדול בעציץ גדול במרפסת שמשית. בעולם יש זנים קטנים שמתאימים לכך: אוניברסיטת קליפורניה מתארת, למשל, זן ננסי שמגיע לגובה של כ-2 מטרים, וזן נוי קטן שמתאים במיוחד לעציץ ולגידול צמוד לקיר. בגן הבוטני בירושלים גדל גם רימון ‘מלא-פרחים’, צורה עם פרחים כפולים שמגדלים בעיקר לנוי. כמה עקרונות:
- שמש מלאה. במרפסת מוצלת העץ יצמח, אבל כמעט לא יפרח.
- עציץ גדול עם ניקוז טוב. עציץ קטן מתייבש מהר בקיץ, ותנודות ברטיבות מגדילות את הסיכוי לפיצוח.
- השקיה סדירה. בקיץ בודקים את העציץ לעיתים קרובות.
- ציפייה מציאותית. רימון בעציץ נותן פחות פרי מעץ באדמה. הרבה פעמים מגדלים אותו במרפסת גם בשביל הפרחים הכתומים-אדומים באביב.
טעויות נפוצות
לקנות זן בלי לשאול מתי הוא מבשיל. מי שרוצה רימונים לראש השנה וקונה וונדרפול יקבל אותם רק אחרי החגים. בחרו זן לפי חודש הקטיף.
להשקות “כשנזכרים”. השקיה לא סדירה היא הגורם הנפוץ לפיצוח. מחשב השקיה פותר את רוב הבעיה.
לגזום חזק כל שנה. הפרי נוצר בקצות הענפים ועל עצה בת 2-3 שנים. גיזום חזק מוריד את היבול.
להשאיר את כל החוטרים. בלי הסרה קבועה, הרימון הופך לסבך צפוף שבו האור לא חודר והפרי קטן.
לדשן הרבה כדי “לעזור” לעץ צעיר להניב. עודף דשן ומים מחמיר נשירת פרי בשנים הראשונות.
להשאיר פרי על העץ עד הגשם. פרי בשל שנשאר על העץ בסתיו מסתכן בפיצוח. קטפו כשהוא מוכן.
לשתול בצל. בלי 6-8 שעות שמש ביום אין כמעט פרחים.
הרימון הוא אחד משבעת המינים. רעיונות לשלב אותו עם תאנה, גפן וזית בגינה אחת נמצאים במדריך שבעת המינים בגינה, ועונות הפרי לאורך השנה מופיעות בלוח עונות הפרי בישראל.
שאלות נפוצות
למה הרימונים מתפצחים על העץ?
הקליפה מפסיקה לגדול בקצב של הגרגרים שבפנים, ואז היא נסדקת. מה שמחמיר את זה הוא תנודות במים: תקופה יבשה ואחריה השקיה גדולה או גשם קרוב להבשלה. השקיה סדירה וקטיף בזמן, אפילו מעט מוקדם, מפחיתים את הבעיה. הזן ׳וונדרפול׳ רגיש לפיצוח יותר מזנים אחרים.
אילו רימונים מבשילים לפני ראש השנה?
הזנים המקדימים שפותחו בתחנת נווה יער: ׳נטע׳ מבשיל מסוף יולי, ׳עמק׳ באוגוסט, ו׳עכו׳ ו׳שני-יונאי׳ מאמצע אוגוסט עד אמצע ספטמבר. ׳וונדרפול׳, הזן הנפוץ בארץ, נקטף רק מאוקטובר.
האם באמת יש 613 גרגרים ברימון?
לא. המספר 613 קשור למסורת שמייחסת לרימון גרגר לכל מצווה, ולא לספירה. ברימון יש בדרך כלל כמה מאות עד יותר מאלף גרגרים, לפי הזן וגודל הפרי.
מתי גוזמים עץ רימון?
בסוף החורף, כשהעץ בשלכת ולפני הפריחה. גיזום קל כל שנה עדיף על גיזום חזק, כי גיזום חזק מוריד את היבול. את החוטרים שעולים מהבסיס מסירים לאורך כל השנה.
אפשר להשקות רימון במים מליחים?
הרימון נחשב לעמיד יחסית למליחות. בתחנת הניסיונות רמת נגב מגדלים רימונים במים מליחים כבר שנים, ובניסויים ישנים יותר עצים שהושקו במים מליחים אפילו נתנו יבול גבוה יותר מעצים שהושקו במים שפירים.