צמחי בר ישראליים

חרוב

Ceratonia siliqua משפחת קטניות (Fabaceae)

שמות נוספים: חרוב מצוי, Carob, Carob tree, Locust bean, Ceratonia siliqua

תרמילי חרוב ירוקים תלויים על ענפי העץ
צילום: Emőke Dénes · CC BY-SA 4.0

בקצרה

חרוב מצוי הוא עץ ירוק-עד מקומי שמגיע לגובה של כ-10 מטרים וגדל בחבל הים-תיכוני של ישראל בלי השקיה קבועה. הוא דו-ביתי: רק עץ נקבה נותן תרמילים, והוא צריך עץ זכר בסביבה. לפי פקודת היערות כל חרוב, בוגר או צעיר, הוא אילן מוגן, וכריתה או העתקה שלו דורשות רישיון מפקיד היערות.

כרטיס צמח

חרוב Ceratonia siliqua

אור
שמש מלאה
מים
השקיה מעטה
קרה
עמידות חלקית לקרה
יובש
עמיד ליובש
קושי
גידול בינוני
גודל
גובה 4–10 מ׳
עציץ
לא מתאים לעציץ
חיות מחמד
לא רעיל לחיות מחמד

איפה בארץ

  • חוף - מתאים
  • שפלה - מתאים
  • הר - מתאים
  • עמקים - מתאים
  • נגב - פחות מתאים
  • ערבה - פחות מתאים

לוח שנה

שתילה: פברואר
פריחה: אוקטובר, נובמבר
קטיף: יולי, אוגוסט

החודש הנוכחי: נובמבר. החודשים משתנים בין אזורי הארץ - בדקו בגוף העמוד.

בתלמוד הבבלי (תענית כג ע”א) חוני המעגל פוגש אדם שנוטע חרוב ושואל אותו תוך כמה שנים העץ יניב. “עד שבעין שנין”, עונה האיש, ומסביר שכמו שאבותיו נטעו בשבילו, הוא נוטע בשביל בניו. חרוב מורכב ממשתלה מתחיל לתת פרי הרבה יותר מהר, בערך בשנה השישית לפי ספרות הגידול. אבל הסיפור תופס משהו נכון: חרוב נוטעים לדורות. הוא גדל לאט בהתחלה, מגיע לעץ רחב וגבוה, ולפי פקודת היערות אי אפשר לכרות אותו בלי רישיון, גם כשהוא צעיר.

לפני שנוטעים, צריך להחליט שלושה דברים: איפה יעמוד עץ גדול לאורך עשרות שנים, האם רוצים תרמילים (ואז חשוב מה מין העץ), ואיך מטפלים בו בשנתיים הראשונות עד שהוא מסתדר לבד.

עץ בר, עץ מטע ועץ דבורים

לפי כתב העת “כלנית”, החרוב שכיח בחבל הים-תיכוני שבו יורדים יותר מ-400 מ”מ גשם בשנה. הוא גדל בגבעות נמוכות על סלעי גיר ובמישור החוף על חול יציב וכורכר, ויוצר חברת צמחים אופיינית עם אלת המסטיק. באזור טובאס והגלבוע, עם 300 עד 400 מ”מ גשם, הוא אפילו שולט במדרונות. אתר טיולי מתאר אותו על רכסי הכורכר מראש הנקרה ועד נתניה, בשולי הגליל, בכרמל, ברמות מנשה ובהרי יהודה.

קק”ל נטעה חרובים בהיקף גדול. סוהיל זיידן, יערן ותיק של קק”ל, מספר בכתב העת “יער” שבשנות ה-50 ניטעו כ-40 אלף דונם חרובים במרכז הארץ כדי להאכיל פרות, ניסוי שלא הצליח. בהמשך נחקרו זנים שגדלו בארץ ושהובאו מחו”ל, והזן שבלט לטובה נקרא ‘א.א. אהרונסון’. לדבריו, החרוב גדל היטב בקרקעות שונות, החל מקו ראשון לים, וגם בהשקיה במים מליחים.

ארנון דג ממכון וולקני מתאר באותו כתב עת שני טיפוסים עיקריים של חרוב בארץ: חרוב הבר הפזור בחורש, והחרוב הקפריסאי שקק”ל נטעה בשנות ה-50 להאכלת בקר ועופות. חרוב הבר מושך דבורים הרבה יותר, ולכן בנטיעות למרעה דבורים מתמקדים בו. הוא פורח בסתיו, כשיש מעט פריחה אחרת, ומספק לדבורים צוף ואבקה.

זכר או נקבה: ההחלטה הכי חשובה

החרוב הוא עץ דו-ביתי: כל עץ נושא פרחים זכריים בלבד או נקביים בלבד. לפי “כלנית”, עצי הבר בישראל הם תמיד כאלה, ובספירות של אוכלוסיות בר היחס בין זכרים לנקבות קרוב לאחד לאחד. עצים דו-מיניים נמצאים לעיתים נדירות בלבד. אחד מהם תועד ב-2014 ליד נטופה שבגליל התחתון, וגם בו רק חלק מהפרחים חנטו. אין לבנות על חריג כזה.

מה זה אומר בגינה:

  • רק עץ נקבה נותן תרמילים. עץ זכר נותן אבקה בלבד.
  • הנקבה צריכה אבקה. החרוב מואבק גם ברוח וגם בחרקים. אם אין עץ זכר בסביבה, סביר שהפרי יהיה דל.
  • אי אפשר לדעת את המין של שתיל מזרע עד שהוא פורח. בפרח הזכרי בולטים חמישה אבקנים. בפרח הנקבי יש עמוד עלי שנראה כמו תרמיל זעיר. לפרח אין כותרת, ויש לו מצעית ירקרקה שמפרישה צוף.
  • פרחים מריחים חזק. “כלנית” מציין שריח הפרחים נישא למרחוק ויש מי שמחשיבים אותו למטרד. שווה לקחת את זה בחשבון כשבוחרים מקום ליד חלון או מרפסת.

הרכבה: איך מקבלים ודאות

במטעים המסחריים שניטעו בארץ בשנות ה-50 וה-60 הרכיבו זני נקבה על כנות, ולפי “כלנית” חלק מהכנות היו זכריות. בעצים כאלה צצו מאוחר יותר ענפים זכריים מהכנה. המאמר מזכיר גם את הנוהג ההפוך, הרכבת ענף זכרי על עץ נקבה כדי לשפר את ההאבקה. ג’וליה מורטון, בספרה על פירות של אקלים חם, מתארת את אותו נוהג בדרום אירופה, וממליצה במטע על זכר אחד לכל 25 עד 30 נקבות.

סוג שתילמה צפוילמי זה מתאים
שתיל מזרעהמין לא ידוע עד הפריחה הראשונה, וסיכוי של בערך חצי לקבל נקבהמי שרוצה בעיקר צל ונוף
עץ מורכב מזן נקבהנקבה ודאית; לפי מורטון מתחיל לשאת פרי בשנה השישית בערךמי שרוצה תרמילים, ויש עץ זכר בסביבה
עץ נקבה עם ענף זכרי מורכבנקבה שיש לה גם מקור אבקה משלהגינה שיש בה מקום לעץ אחד בלבד, אם משתלה מציעה כזה

בעץ מורכב כדאי לעקוב אחרי ענפים שיוצאים מתחת לנקודת ההרכבה. אלה ענפי כנה, ואם הכנה זכרית הם יתנו פרחים זכריים במקום תרמילים.

איפה ומתי שותלים

אזור: מישור החוף, השפלה, אזורי ההר הנמוכים והעמקים. לפי “כלנית” החרוב גדל בר בדרך כלל מתחת לגובה 400 מטר, ואחרי הרס החורש התפשט עד 800 מטר. בטיולי מתועד חרוב עתיק ביער ירושלים בגובה 780 מטר. בדרום הארץ, לפי מדריך הגינה של משרד החקלאות, עצי פרי מקומיים כמו החרוב זקוקים להשקיה כדי לשרוד ובוודאי כדי לחנוט פרי.

קור: לפי מורטון עץ בוגר עומד בירידה לכ-6.7 מעלות מתחת לאפס, אבל עצים צעירים נפגעים מקרה. באזור הר או בעמק שיש בו קרה, כדאי להגן על השתיל בחורפים הראשונים.

אדמה: בטבע הוא גדל על גיר, כורכר וחול. מורטון מדגיש שהעץ חייב ניקוז טוב ואינו סובל קרקע חומצית או רטובה. קרקע כבדה שמים עומדים בה בחורף היא המקום הגרוע ביותר לחרוב.

מתי: במדריך החודשי של משרד החקלאות לגינה הקהילתית, פברואר מתואר כזמן טוב לשתול צמחי בר בלי השקיית עזר, כשהאדמה רוויה במי גשם. באותו פרק מומלץ לא להדק את הקרקע יותר מדי, לפזר קומפוסט בבור השתילה ומסביבו, להכין מראש תשתית השקיה לשנה הראשונה ולחפות את הקרקע סביב השתיל. באזור שיש בו קרה, ייתכן שעדיף לחכות לסוף החורף.

מקום: זה הנושא שבו רוב הטעויות. במשנה (בבא בתרא ב, יא) נקבע שמרחיקים עץ מבור מים 25 אמה, וחרוב ושקמה 50 אמה, “בין מלמעלה בין מן הצד”. כבר אז התייחסו לחרוב כעץ ששורשיו מגיעים רחוק. מורטון מתאר שורש שיפודי ארוך, ומציין שעצים גדולים לא מצליחים לעבור העתקה. במטעים הוא ממליץ על מרווח של כ-9 מטרים בין עץ לעץ. מכל זה עולה כלל פשוט: נותנים לחרוב מקום פתוח, רחוק מקירות, מצנרת, מבריכה ומגבול המגרש, ומתכננים אותו כעץ המרכזי בחלקה ולא כעוד עץ בשורה. לתכנון החצר כולה יש מדריך תכנון גינה.

השקיה לאורך השנה

לפי מדריך משרד החקלאות, עצי פרי מקומיים כמו חרוב יכולים לגדול במרכז הארץ ובצפונה בלי השקיה נוספת, אבל מגיבים היטב לתוספת מים. מורטון כותב שאם מגדלים את העץ בשביל הפרי, צריך להשקות בעונות יבשות במיוחד.

השנה הראשונה והשנייה: כאן נקבעת ההצלחה. קק”ל משתמשת בהשקיית עזר כדי לשפר את ההישרדות וקצב הגדילה של שתילים, בעיקר בשנה הראשונה אחרי הנטיעה, ובמיוחד במיני חורש ובוסתן שגדלים לאט. בגלבוע, בשנה שחונה עם כ-200 מ”מ גשם בלבד, השתילים קיבלו חמש השקיות של כ-75 ליטר במהלך הקיץ, והגומות חופו ברסק עץ. בגינה ביתית זה נותן סדר גודל: השקיה עמוקה ומרווחת, לא טפטוף קטן כל יום.

כמה זמן בין השקיות: בחוברת “חסכון במים בגן הנוי” של שה”מ מופיעה טבלה של רווחי זמן להשקיית שיחים ועצים בקיץ: 7 עד 14 ימים בקרקע קלה, 7 עד 21 בקרקע בינונית-כבדה, ו-14 עד 28 בקרקע כבדה. אותה חוברת מדגישה שלא מצמיאים עצים צעירים, ושעצים צעירים שעומדים בשטח לא מושקה צריכים השקיה נפרדת.

עץ מבוסס: באזור גשום לא צריך השקיה קבועה. הסכנה העיקרית היא עודף מים וקרקע שלא מתנקזת. אם מתקינים טפטוף, כדאי להרחיק את הטפטפות מהגזע ולהרחיב אותן עם השנים לכיוון קצה הנוף. פרטים במדריך הטפטוף.

דישון

לפי מורטון, רוב המגדלים במדינות הים התיכון לא רואים צורך לדשן חרוב. עץ שגדל בטבע על גיר וכורכר לא צריך תפריט עשיר. מה שמשרד החקלאות כן ממליץ לכל עץ חדש הוא קומפוסט בבור השתילה וחיפוי סביב השתיל. אם מדשנים בכל זאת, עדיף מעט ובאזור ההרטבה. על הכנת קומפוסט ביתי יש מדריך קומפוסט.

גיזום

חרוב צעיר לא צריך גיזום עיצוב אינטנסיבי. במדריך משרד החקלאות מומלץ לחכות עם גיזום של עצים ירוקי-עד עד בוא האביב, אחרי האטת הצמיחה של החורף. זו המלצה כללית לעצים ירוקי-עד, וכדאי להתאים אותה לעץ ולמטרה.

מה כן עושים:

  • מסירים ענפים יבשים או שבורים.
  • בעץ מורכב, מורידים ענפים שצומחים מתחת להרכבה.
  • מגביהים בהדרגה את הנוף אם רוצים לעבור מתחתיו.

חשוב לדעת מה הפקודה מחשיבה “כריתה”: לא רק חיתוך הגזע המרכזי, אלא כל פעולה שעלולה לגרום למות העץ, כולל חיתוך שורשים, הסרת קליפה ובנייה בתוך תחום קוטר הצמרת. גיזום ענפים רגיל אינו כריתה, אבל עבודות בנייה או חפירה ליד חרוב בוגר דורשות בדיקה מראש. עקרונות כלליים במדריך גיזום עצים.

מזיקים ומחלות

מורטון מונה את המזיקים העיקריים של החרוב באזורי הגידול שלו:

סימןסיבה אפשריתמה עושים
תרמילים עם חורים ונסורתעש החרוב (Myelois ceratoniae), זחל שנובר בתרמיליםאוספים תרמילים שנפלו ולא משאירים אותם מתחת לעץ
תרמילים מעוותים ונמוכי צמיחהיתוש עפצים (Asphondylia gennadii)בעץ גינה בדרך כלל לא מטפלים; מתייעצים אם הנזק רחב
קשקשים קטנים על ענפים ועליםכנימות מגן, כולל כנימה אדומהבודקים אם יש אויבים טבעיים לפני ריסוס
אבקה לבנה על תרמילים צעיריםקימחון (Oidium ceratoniae)שומרים על אוורור בנוף
כתמים על העליםCercospora ceratoniaeמסירים עלים נגועים שנשרו

אם מופיעים על הגזע של עץ ותיק גופי פטרייה, או שהגזע חלול, מזמינים בודק עצים. עץ גדול עם גזע רקוב מסוכן לחצר.

קטיף ושימוש בתרמילים

התרמיל הוא סהר שטוח שאינו נפתח, באורך 8 עד 12 ס”מ ורוחב 2 עד 2.5 ס”מ. לפי “כלנית” הוא מבשיל ביולי-אוגוסט, כתשעה חודשים אחרי הפריחה, ומשמש להכנת ריבה וסירופ. מורטון כותב שקוטפים לפני גשמי החורף, כי תרמיל מתוק שנרטב מתחיל לתסוס מהר. במדינות המגדלות מייבשים את התרמילים בשמש יום או יומיים.

שם הקראט, יחידת המשקל של אבנים יקרות, נגזר לפי “כלנית” מגרעין החרוב, שנקרא בעברית “גרה”. על עונות הפרי בארץ יש עוד בלוח עונות הפירות.

גידול בעציץ

החרוב לא מתאים לעציץ. יש לו שורש שיפודי ארוך, והוא עץ שמגיע לכ-10 מטרים. מי שרוצה צמח מקומי למרפסת יכול לבחור הדס.

טעויות נפוצות

לקנות שתיל מזרע ולצפות לפרי. הסיכוי לנקבה הוא בערך חצי. מי שרוצה תרמילים קונה עץ מורכב מזן נקבה ושואל על עץ זכר בסביבה.

לשתול ליד הבית או הבריכה. כבר המשנה הרחיקה חרוב מבור מים כפליים משאר העצים. נותנים לו מקום פתוח.

להשקות כמו מדשאה. החרוב לא סובל קרקע רטובה. משקים לעומק ובמרווחים, ורק בשנים הראשונות באופן קבוע.

להזניח את השנה הראשונה. שתיל צעיר שלא מקבל מים בקיץ הראשון לא יתבסס, גם אם הוא “עץ של חורש”.

לבנות או לחפור ליד חרוב קיים בלי לבדוק. חיתוך שורשים ובנייה בתחום הצמרת נחשבים בפקודת היערות לכריתה.

לצפות לפרי מהר. גם עץ מורכב מתחיל לשאת פרי רק אחרי כמה שנים.

החרוב משתלב היטב בגינה ים-תיכונית עם זית, הדס, אלה ארץ-ישראלית ואלון מצוי. מי שבונה גינה לפי צמחי המקורות יכול להמשיך לגינת שבעת המינים.

שאלות נפוצות

האם חרוב זכר נותן פירות?

לא. החרוב דו-ביתי, וכל עץ בר בישראל נושא פרחים זכריים בלבד או נקביים בלבד. רק עץ נקבה מפתח תרמילים, והוא צריך אבקה מעץ זכר שהרוח והחרקים מביאים.

איך יודעים אם שתיל החרוב הוא זכר או נקבה?

לפי הפרחים, ולכן רק אחרי שהעץ פורח. לפרח הזכרי חמישה אבקנים בולטים, ובפרח הנקבי יש עמוד עלי שנראה כמו תרמיל זעיר. שתיל מזרע שלא פרח הוא הימור, ועץ מורכב מזן נקבה נותן ודאות גבוהה יותר.

מתי החרוב פורח ומתי התרמילים מבשילים?

הפריחה באוקטובר-נובמבר, לפעמים עד תחילת דצמבר. התרמילים מבשילים ביולי-אוגוסט, כתשעה חודשים אחרי הפריחה.

אפשר לכרות או להעתיק חרוב בחצר?

רק עם רישיון מפקיד היערות. פקודת היערות מגדירה כל עץ חרוב, בלי קשר לגודלו, כאילן מוגן, והפטור מרישיון שפורסם ב-2023 לא חל עליו.

כמה זמן לוקח לחרוב לתת פרי?

לפי ספרות הגידול של מטעים, עץ מורכב מתחיל לשאת פרי בשנה השישית בערך מהנטיעה. שתיל מזרע עלול להתעכב יותר, ובנוסף אינו מבטיח שיהיה נקבה.

מקורות

  1. חרוב מצוי (Ceratonia siliqua) - צמח החודש, כתב העת כלנית, נובמבר 2016 kalanit.org.il
  2. חרוב דו-מיני בגליל - אבי שמידע ויצחק תור, כתב העת כלנית kalanit.org.il
  3. פקודת היערות - נוסח מעודכן (ויקיטקסט, ספר החוקים הפתוח) he.wikisource.org
  4. בקשת רישיון לכריתה או העתקה של עץ בוגר או עץ מוגן - כל זכות kolzchut.org.il
  5. אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס״ה-2005 he.wikisource.org
  6. המלצות לטיפול בגינה הקהילתית לפי חודשי השנה - משרד החקלאות, אגף יער ואילנות ושה״מ gov.il
  7. חסכון במים בגן הנוי - יצחק הל-אור וישראל גלון, שה״מ gov.il
  8. בוסתנים ורעייה בשטחי היער: שיחה עם סוהיל זיידן - כתב העת יער 23, קק״ל kkl.org.il
  9. נטיעת עצים ושיחים למרעה דבורים בישראל - ארנון דג, מכון וולקני, כתב העת יער 24, קק״ל kkl.org.il
  10. השקיית עזר בנטיעה לחידוש יער בגלבוע - עמרי בונה וארז משה, כתב העת יער 14, קק״ל kkl.org.il
  11. Carob - Julia F. Morton, Fruits of Warm Climates (Purdue University) hort.purdue.edu
  12. חרוב מצוי - טיולי, צמחי ישראל tiuli.com
  13. משנה, בבא בתרא ב, יא - ספריא sefaria.org
  14. תלמוד בבלי, תענית כג ע״א - ספריא sefaria.org
  15. Carob - ASPCA Toxic and Non-Toxic Plants aspca.org

נכתב על ידי

מערכת האתר

צוות התוכן כותב ומעדכן את המדריכים על בסיס מקורות מקצועיים ישראליים: שירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות, מינהל המחקר החקלאי (מכון וולקני), הגנים הבוטניים וקק"ל.

איך אנחנו כותבים ובודקים

עודכן

פורסם