תות שדה
Fragaria × ananassa משפחת ורדיים (Rosaceae)
שמות נוספים: תות, תותים, תות גינה, Strawberry
בקצרה
בישראל תות שדה הוא גידול חורף: שותלים מסוף ספטמבר ועד דצמבר, ובגינה הפרי מבשיל בעיקר במרס-אפריל. הזנים הישראליים פותחו כך שיפרחו גם כשהימים קצרים, ולכן בחממות ובמנהרות קוטפים מנובמבר ועד מאי. שותלים בערוגה מוגבהת עם חיפוי קש, משאירים את לב הצמח מעל פני הקרקע, מסירים שלוחות ומגינים על הפרי מציפורים ומחלזונות.
כרטיס צמח
תות שדה Fragaria × ananassa
- אור
- שמש מלאה
- מים
- השקיה בינונית
- קרה
- עמידות חלקית לקרה
- יובש
- רגיש ליובש
- קושי
- גידול בינוני
- גודל
- גובה 0.1–0.3 מ׳
- עציץ
- מתאים לעציץ
- חיות מחמד
- לא רעיל לחיות מחמד
איפה בארץ
- חוף - מתאים
- שפלה - מתאים
- הר - מתאים
- עמקים - מתאים
- נגב - פחות מתאים
- ערבה - פחות מתאים
לוח שנה
החודש הנוכחי: נובמבר. החודשים משתנים בין אזורי הארץ - בדקו בגוף העמוד.
בפברואר 2022 אישר ספר השיאים של גינס את התות הכבד בעולם: 289 גרם, כמעט פי עשרים מתות ממוצע. הוא גדל בקדימה-צורן, מזן בשם ‘אילן’ שפיתח ד”ר ניר דאי ממכון וולקני. אבל הסיפור המעניין יותר הוא הלוח: בשנות השבעים נמכרו תותים בשווקים בארץ רק מסוף ינואר עד אמצע פברואר. היום, בזכות זנים שפותחו בארץ, יש תותים ישראליים מנובמבר ועד מאי.
מה שזה אומר לגינה: בישראל תות שדה הוא לא פרי קיץ. שותלים אותו בסתיו, הוא גדל בחורף ונותן פרי בסוף החורף ובאביב. מי ששותל באביב, כמו בספרי גינון מתורגמים, מפספס את העונה.
זנים מומלצים לגידול בישראל
זני התות הנפוצים בחקלאות הם זני “יום קצר”: הם יוצרים ניצני פרחים כשהימים מתקצרים בסתיו. המטפחים הישראלים הלכו צעד נוסף ופיתחו זנים שפורחים מוקדם עוד יותר. כך, למשל, הזן ‘מלאך’ שפותח במכון וולקני בשנות התשעים, מהכלאה של ‘דורית’ ו’צ’נדלר’: הוא צומח מספטמבר ונותן פרי מנובמבר ועד הקיץ. הזן ‘יובל’, שפותח בחברת זרעים פרטית מהכלאה שבה השתתף צאצא של ‘תמר’, מוגדר כזן “יום קצר מאוד”: הוא מתחיל ליצור ניצני פרחים כשאורך היום הוא 13-14 שעות, ונותן פרי כחודשיים לפני זני יום קצר רגילים.
מאז 2006 הוציאה תוכנית הטיפוח המחודשת במכון וולקני כעשרה זנים מסחריים, ביניהם ‘תמוז’, ‘ברק’, ‘יסמין’, ‘גילי’, ‘לביא’, ‘תמיר’, ‘אלה’, ‘רוקי’ ו’אילן’.
| זן | מאפיין | מתאים ל |
|---|---|---|
| מלאך | פותח במכון וולקני. פרי כתום-אדום, מוצק ומתוק מאוד | מי שמוצא אותו במשתלה, זן ותיק ובדוק |
| יובל | פרי אדום מבריק בצורת לב, מתוק, כ-25 גרם. פורח מוקדם מאוד | פרי כבר בתחילת החורף, בחממה או במנהרה |
| לביא | פרי של 28-30 גרם, אדום בוהק ומתוק | פרי גדול ויפה |
| אילן | פרי של 50-60 גרם בדרך כלל, גדל יותר בקור. הזן של שיא גינס | מי שרוצה “תות ענק” |
| תמיר | היה הזן העיקרי בגידול “תות תלוי” בנגב, אבל רגיש מאוד לקמחון, ולפי מו”פ דרום רוב המגדלים באזור הפסיקו לגדל אותו | עדיף לבחור זן סביל יותר |
| רוקי | זן בכיר יחסית, ולפי מו”פ דרום בעל סבילות גבוהה לקמחון | מי שחושש מקמחון |
במשתלות לגינה שתילי תות נמכרים לא פעם בלי שם זן. אם השם חשוב לכם, שאלו. כל זן יום-קצר שמותאם לארץ יתאים לשתילת סתיו.
איפה ומתי שותלים
איפה בארץ: הגידול המסחרי מתרכז בשרון, בכ-4,400 דונם של קרקע חמרה חולית, רובם במנהרות נמוכות. בנגב, בחוות הבשור, פותחה שיטת “התות התלוי”: מרזבים צרים עם מצע מנותק, תלויים בגובה נוח לקטיף, כ-100 דונם בחממות. בגינה הביתית תות גדל בכל אזור שבו החורף לא קיצוני, בשמש מלאה.
מתי: לפי לוח העבודה של משרד החקלאות לגינה הקהילתית:
- סוף ספטמבר-אוקטובר: מפרידים שלוחות שהשתרשו ושותלים אותן מחדש. הקרינה נחלשת, ושתיל שמושקה כראוי מתבסס מהר לפני הקור.
- נובמבר-דצמבר: שותלים שתילי תות יחד עם שאר ירקות החורף.
הנחיה דומה מגיעה מפלורידה, שבה התות הוא גם כן גידול חורף: שותלים בסתיו, מסוף ספטמבר עד תחילת נובמבר. שתילה באביב נותנת יבול קטן בהרבה.
הערוגה: משרד החקלאות ממליץ על ערוגה מוגבהת, לפחות 20-30 ס”מ, עם חיפוי קש. הגובה מנקז את עודפי הגשם בחורף, והקש מרחיק את הפרי מהאדמה הרטובה. בהכנת ערוגה חדשה מוסיפים כ-30 ליטר קומפוסט למ”ר, פחות בקרקע חרסיתית ותיקה.
איך שותלים: הדבר הכי חשוב הוא העומק. “הלב” (הכותרת), החלק שממנו יוצאים העלים, צריך לשבת בגובה פני הקרקע. לב שנקבר באדמה נרקב. שורשים שנשארים חשופים מתייבשים.
מרווחים: לפי ה-RHS הבריטי, 35-40 ס”מ בין צמחים בשורה ו-75 ס”מ בין שורות. בעציץ או באדנית, כ-20 ס”מ בין צמח לצמח.
לוח עונתי לתות בגינה (לפי לוח העבודה של משרד החקלאות לגינה הקהילתית):
| חודש | מה עושים |
|---|---|
| ספטמבר-אוקטובר | מכינים ערוגה עם קומפוסט. מסוף ספטמבר מפרידים שלוחות שהשתרשו ושותלים מחדש |
| נובמבר-דצמבר | שותלים שתילים חדשים בערוגה מוגבהת, מחפים בקש ומסירים שלוחות |
| ינואר-פברואר | הצמיחה איטית בגלל הקור והיום הקצר. במנהרה מקפידים על אוורור |
| מרס-אפריל | הפרי מבשיל. קוטפים לעיתים קרובות ומגינים מציפורים ומחלזונות |
| מאי ואילך | עונת ירקות החורף מסתיימת. מפנים את הערוגה לגידולי קיץ, או משאירים כמה צמחים לשלוחות לעונה הבאה |
השקיה לאורך השנה
לתות שורשים רדודים, והוא לא סובל יובש. בשבועות הראשונים אחרי השתילה משקים במנות קטנות ותכופות, עד שהשתיל מתבסס.
- סתיו, עד הגשם המשמעותי הראשון: השקיה סדירה. משרד החקלאות מגדיר גשם משמעותי כ-30 מ”מ לפחות.
- חורף: אחרי גשם כזה אפשר בדרך כלל לסגור את ההשקיה, אבל בודקים את הקרקע. בעצירת גשמים, ובעיקר ברוח יבשה, חוזרים להשקות. בדיקה פשוטה: חופרים מעט. אם יש לחות בעומק של כמה סנטימטרים, אין צורך להשקות. שתילים חדשים הם יוצאים מן הכלל, ומשקים אותם עד שהם מתבססים.
- אביב, בעונת הפרי: הצמח צריך מים באופן קבוע.
איך משקים: בטפטוף, בבוקר, בלי להרטיב את הלב ואת הפרי. עלים ופרי רטובים מזמינים עובש אפור. ראו את המדריך להשקיה בטפטוף.
במנהרה: מי שמגדל תותים תחת יריעת פוליאתילן צריך לדאוג לאוורור, אחרת הלחות מצטברת ומחלות מתפשטות.
דישון
בערוגה שהוכנה עם קומפוסט, לרוב לא צריך הרבה תוספת. ה-RHS ממליץ, אם היבול חלש, על דשן גרגירי עשיר באשלגן באביב. בעציץ המצב שונה: מדשנים כל שבועיים בעונת הגידול, בהתחלה בדשן נוזלי כללי, וכשמופיעים ניצני הפרחים עוברים לדשן נוזלי עשיר באשלגן. מידע על קומפוסט ביתי נמצא במדריך לקומפוסט.
שלוחות: מה עושים איתן
תות מתרבה בשלוחות: גבעולים זוחלים שבקצה שלהם מתפתח צמח חדש ומשריש. זה נחמד, אבל שלוחה היא אנרגיה שלא הולכת לפרי.
- בעונת הגידול והפרי: מסירים את השלוחות, “הבנות”, כדי לעודד את הצמח לעבור לפרחים ולפירות. כך ממליץ משרד החקלאות.
- בסוף הקיץ ובסתיו: אם רוצים צמחים לעונה הבאה, משאירים כמה שלוחות להשתרש, מפרידים אותן מצמח האם בסוף ספטמבר-אוקטובר ושותלים מחדש.
גם צמחים ותיקים מתעייפים. ה-RHS ממליץ להחליף את הצמחים כל שלוש-ארבע שנים, ולשתול אותם במקום אחר, כדי שמחלות לא יצטברו בקרקע.
מזיקים ומחלות נפוצים
פירות מנוקרים או חסרים ← ציפורים. לפי משרד החקלאות, תותי השדה אהובים על ציפורים, חלזונות, חשופיות וגם ילדים, “שלעיתים יכולים להיות המזיק העיקרי בגן הירק”. רשת מעל הערוגה לפני שהפרי מבשיל היא ההגנה הפשוטה.
חורים בפרי ושבילי ריר ← חלזונות וחשופיות. קש לח הוא מסתור נוח עבורם. מסירים את הקש אחרי העונה.
אבקה לבנה על העלים, בעיקר בסתיו ← קמחון. לפי מו”פ דרום, הקמחון מופיע בעיקר בסתיו, בתחילת העונה, והזן ‘תמיר’ רגיש לו מאוד, בעוד שהזן ‘רוקי’ סביל לו יותר. מניעה: מרווחים נכונים, אוורור, ובחירת זן עמיד יותר כשאפשר.
פרי רך עם עובש אפור ← עובש אפור (בוטריטיס). מתפתח כשהפרי והלב נשארים רטובים. בגידול התלוי בנגב, שבו הפרי לא נוגע בקרקע, יש פחות ריקבון, פחות פרי פסול ופחות ריסוסים. בגינה משיגים את אותו עיקרון עם חיפוי קש, ערוגה מוגבהת, או עציץ ואדנית תלויים.
קטיף ושימור
בגינה הביתית, לפי משרד החקלאות, תותי השדה מבשילים בעיקר במרס ובאפריל. בגידול מכוסה, עם זנים מוקדמים, העונה מתחילה כבר בנובמבר.
- מתי קוטפים: כשהפרי אדום בוהק לכל אורכו.
- מתי ביום: ה-RHS ממליץ לקטוף בשעות החמות של היום ולאכול זמן קצר אחרי הקטיף.
- כמה פעמים: בשיא העונה עוברים על הערוגה לעיתים קרובות. משרד החקלאות ממליץ באביב לקטוף את תוצרת הגן בתדירות גבוהה, ופרי שנשאר על הצמח הוא פרי שהציפורים והחלזונות ימצאו.
גידול בעציץ או במרפסת
תות הוא אחד הגידולים הטובים למרפסת שמשית. הוא קטן, רדוד, ובעציץ קל להגן עליו.
- מקום: שמש מלאה. מרפסת מוצלת תיתן עלים בלי הרבה פרי.
- כלי: עציץ רחב, אדנית או עציץ תלוי, עם ניקוז טוב. כ-20 ס”מ בין צמח לצמח.
- ללמוד מהנגב: בשיטת “התות התלוי” העלים עולים למעלה והפרי, בגלל משקלו, נתלה כלפי מטה. כך הפרי נשאר נקי ויבש וקל לקטוף אותו. אדנית תלויה על מעקה עובדת באותו עיקרון.
- השקיה: עציץ קטן מתייבש מהר באביב החם. בודקים את המצע לעיתים קרובות ולא נותנים לו להתייבש לגמרי.
- דישון: כל שבועיים בעונת הגידול, ועם הופעת הפרחים בדשן עשיר באשלגן.
- חיות מחמד: לפי ה-ASPCA, תות שדה אינו רעיל לכלבים ולחתולים.
טעויות נפוצות
לשתול באביב. בישראל תות הוא גידול חורף. שתילה במרס-אפריל נותנת מעט פרי, ואז מגיע הקיץ. שותלים מסוף ספטמבר ועד דצמבר.
לקבור את הלב. לב שנשתל עמוק מדי נרקב. הוא צריך לשבת בגובה פני הקרקע.
להשאיר את כל השלוחות. בעונת הפרי הן לוקחות מהצמח אנרגיה. מסירים אותן.
לשתול בערוגה שטוחה בקרקע כבדה. בחורף גשום הלב והשורשים עומדים במים. ערוגה מוגבהת של 20-30 ס”מ פותרת את זה.
להשקות בממטרה מלמעלה. עלים ופרי רטובים הם הזמנה לעובש אפור.
לחכות עם הרשת עד שהציפורים מגלות את הערוגה. פורסים רשת לפני שהפרי מתחיל להאדים.
להשאיר את הקש לח לאורך כל השנה. קש רטוב מזמין חלזונות ומחלות. מסירים אותו בסוף העונה.
תות משתלב יפה בגן ירק חורפי, ליד פטרוזיליה וחסה. בקיץ אפשר להחליף אותו בעגבניות שרי. לוח העבודות של העונה נמצא בלוח הגינון לנובמבר ובלוח הגינון לדצמבר.
שאלות נפוצות
מתי שותלים תות שדה בישראל?
בסתיו ובתחילת החורף. לפי משרד החקלאות, מסוף ספטמבר אפשר להפריד ולשתול שלוחות, ושתילה של שתילי תות מתאימה גם בנובמבר ובדצמבר. שתילה באביב נותנת יבול קטן בהרבה.
מתי התותים בגינה מבשילים?
בגינה הביתית, בלי מנהרה או חממה, התותים מבשילים בעיקר במרס ובאפריל. בגידול מסחרי מכוסה, עם זנים ישראליים, קוטפים מנובמבר ועד מאי.
מה עושים עם השלוחות של התות?
בעונת הפרי מסירים אותן, כדי שהצמח ישקיע בפרחים ובפירות ולא בצמחים חדשים. בסוף הקיץ ובסתיו אפשר להפריד שלוחות שהשתרשו ולשתול אותן מחדש לעונה הבאה.
אפשר לגדל תותים בעציץ במרפסת?
כן. בעציץ משאירים כ-20 ס״מ בין צמח לצמח, במקום שמשי, ומדשנים בדשן נוזלי כל שבועיים. כשמופיעים ניצני הפרחים עוברים לדשן עשיר באשלגן. עציץ תלוי או אדנית מוגבהת שומרים על הפרי נקי מהקרקע.
למה התותים נרקבים לפני שהם מבשילים?
בדרך כלל זה עובש אפור (בוטריטיס), שמתפתח כשהפרי נוגע באדמה רטובה או כשמרטיבים את הצמח מלמעלה. חיפוי קש מתחת לפרי, ערוגה מוגבהת והשקיה בטפטוף בבוקר מפחיתים את הבעיה.