גויאבה
Psidium guajava משפחת הדסיים (Myrtaceae)
שמות נוספים: גויאבה תותית, גויאבה תות, גויאבה בן-דב, Guava
בקצרה
גויאבה היא עץ פרי טרופי קטן שגדל היטב במישור החוף, בשפלה ובעמקים החמים, ומבשיל בישראל בסתיו ובתחילת החורף. עצים צעירים נפגעים כבר בקרה של 2- עד 3- מעלות. האתגר העיקרי בגינה הוא זבוב הים התיכון, שהגויאבה היא אחד הפונדקאים האהובים עליו.
כרטיס צמח
גויאבה Psidium guajava
- אור
- שמש מלאה
- מים
- השקיה בינונית
- קרה
- עמידות חלקית לקרה
- יובש
- עמידות בינונית ליובש
- קושי
- קל לגידול
- גודל
- גובה 2–6 מ׳, רוחב 2–5 מ׳
- עציץ
- מתאים לעציץ
- חיות מחמד
- רעילות לחיות מחמד: לא ידוע
איפה בארץ
- חוף - מתאים
- שפלה - מתאים
- הר - פחות מתאים
- עמקים - מתאים
- נגב - פחות מתאים
- ערבה - פחות מתאים
לוח שנה
החודש הנוכחי: נובמבר. החודשים משתנים בין אזורי הארץ - בדקו בגוף העמוד.
את הגויאבה מזהים קודם באף ורק אחר כך בעין. הריח החזק של הגויאבה הישראלית הוא לא מקרה: חוקרי מכון וולקני מצאו שזן בן-דב, כמעט הזן המסחרי היחיד בארץ, מצבר אסטרים - תרכובות שנותנות ניחוח טרופי ופירותי - שחסרים לגמרי בזנים חדשים וריחניים פחות. מי שאוהב את הריח אוהב אותו מאוד. מי שלא, יכול היום לבחור בזנים עדינים יותר או בגויאבה תותית.
הגויאבה הגיעה לארץ ישראל לפני כ-120 שנה, וזן בן-דב נבחר כאן בשנות ה-50 בידי האגרונום אפרים בן-דב, שנתן לו את שמו. מאז היא אחד מעצי הפרי הסלחניים ביותר לגינה במישור החוף: גדלה כמעט בכל קרקע, סובלת יובש, ונותנת יבול כבר אחרי כמה שנים. שתי הבעיות האמיתיות שלה הן קרה וזבוב הפירות. שתיהן פתירות אם יודעים מראש.
זנים מומלצים לגידול בישראל
בשוק הישראלי כמעט כל הגויאבות הן בן-דב: פרי גדול, דמוי אגס, עם ציפה לבנה, מתוק וריחני מאוד. לפי חוקרי וולקני, החיסרון שלו הוא חיי מדף קצרים מאוד והריח העז, שחלק מהצרכנים לא אוהבים. משתלנים פרטיים ייבאו בשנים האחרונות סוגים נוספים - תותית, ננסית, אדומה, ורודה וגויאבה “חורפית” - אבל הם לא ניטעו במטעים מסחריים, ושמות הזנים במשתלות לא תמיד אחידים.
| זן / סוג | מאפיין | מתאים ל |
|---|---|---|
| בן-דב | פרי גדול דמוי אגס, ציפה לבנה, מתוק וריחני מאוד. הזן הישראלי הקלאסי | מי שאוהב את הטעם המוכר מהשוק; גינה עם מקום לעץ |
| גויאבה ורודה / אדומה | ציפה ורודה עד אדומה. נאכלת רכה ובשלה. באוניברסיטת פלורידה ממליצים לגינות הבית על זנים ורודים כמו ‘Homestead’ ו-‘Hong Kong Pink’ | מיצים, קינוחים, ריבות; מי שמחפש צבע |
| גויאבה לבנה “אסייתית” | ציפה לבנה, נאכלת כשהיא עוד ירוקה ופריכה, מתיקות עדינה. דוגמאות: ‘Crystal’, ‘Lotus’ | מי שלא אוהב ריח חזק; אכילה טרייה כמו תפוח |
| גויאבה תותית אדומה (Psidium cattleyanum) | שיח או עץ קטן, פירות אדומים קטנים בטעם חמצמץ-תותי, עמידה יותר לקור | גינה קטנה, עציץ גדול, אזורים קרירים יותר |
| גויאבה תותית צהובה (גויאבה לימונית) | פירות צהובים, רגישה לקור יותר מהאדומה | מישור החוף החם |
גויאבה תותית - הקרובה הקטנה
הגויאבה התותית היא מין נפרד, במקור מברזיל. היא גדלה בדרך כלל לגובה 2-4 מטרים, עם עלים מבריקים וחלקים וקליפת גזע אפרפרה-אדמדמה שמתקלפת. הפירות עגולים, באורך 2.5-4 ס”מ, אדומים כהים, עם ציפה לבנה וטעם שמזכיר תות - בלי ה”מוסקיות” של הגויאבה הרגילה.
| גויאבה רגילה | גויאבה תותית | |
|---|---|---|
| שם מדעי | Psidium guajava | Psidium cattleyanum |
| גובה בגינה | עד 6 מ’, מומלץ להחזיק עד 3 מ’ | בדרך כלל 2-4 מ’ |
| עמידות לקרה | עץ צעיר נפגע ב-2- עד 3- מעלות | הזן האדום שורד עד כ-5.5- מעלות |
| גודל פרי | גדול, עד מאות גרמים | 2.5-4 ס”מ |
| שמש | שמש מלאה | שמש מלאה עד צל חלקי |
| זבוב הים התיכון | פונדקאי מועדף | פונדקאי מועדף |
| עציץ | אפשרי בגיזום קבוע | מתאימה לעציץ גדול |
נקודה אחת לשים לב אליה: בהוואי ובאיים אחרים הגויאבה התותית הפכה לצמח פולש שיוצר סבך צפוף, ובדרום פלורידה לא ממליצים לשתול אותה. ציפורים אוכלות את הפירות ומפזרות את הזרעים. לא מצאנו נתונים על התפשטות שלה בטבע בישראל, אבל כדאי לקטוף את הפירות ולא להשאיר אותם לציפורים.
איפה ומתי שותלים
אזור. הגויאבה מתאימה לאזורים בלי קרה או עם קרה קלה ונדירה: מישור החוף, השפלה הנמוכה, ועמקים חמים כמו בקעת בית שאן וסביבות הכנרת. לפי אוניברסיטת פלורידה, עצים צעירים עלולים למות בטמפרטורה של 2- עד 3- מעלות. עץ בוגר עומד בפרקים קצרים של 3- עד 4- מעלות בלי נזק רב, ומתחת לזה נפגעים ענפים וגזע. באזורי הר ובשקעי קור בפנים הארץ, הגויאבה הרגילה בסיכון. שם עדיף לנסות גויאבה תותית אדומה.
הנחמה: עץ שגדל משורשיו שלו (ייחור או הברכה) ונפגע בקרה עד הקרקע מסוגל לצמוח מחדש ולחזור להניב אחרי 2-3 שנים.
מיקום. שמש מלאה. בצל היא גדלה, אבל מניבה מעט. בחרו את הפינה החמה בגינה, שלא נשארת רטובה אחרי גשם. השאירו 4.5-7.5 מטרים מעצים אחרים, ממבנים ומקווי חשמל, לפי הגודל שתרצו לשמור.
קרקע. הגויאבה לא בררנית: חול, חמרה, קרקע כבדה וקרקע גירית. היא גדלה בטווח רחב של חומציות, ובקרקע בסיסית (pH 7-8.5) - המצב ברוב הגינות בארץ - היא מסתדרת אם מספקים לה ברזל בצורת כילאט. השורשים של עצים מייחור או מהברכה רדודים יחסית, רובם ב-30-45 הס”מ העליונים, ולכן הם רגישים לדריכה ולקרקע שמתהדקת.
מתי. עץ רגיש לקרה כדאי לשתול בעונה החמה, כשיש לו חודשים של צמיחה לפני החורף הראשון. לא מצאנו המלצה ישראלית רשמית לחודשי שתילה של גויאבה, ולכן לא נקבע כאן חודש מדויק. מה שבטוח: לא שותלים עץ צעיר בתחילת החורף באזור עם סיכון לקרה.
איך. חופרים בור ברוחב פי 3-4 מהמכל ובעומק פי 3. לא שמים דשן או קומפוסט בתחתית הבור. אם רוצים להעשיר, מערבבים קומפוסט עם האדמה שהוצאה, עד חצי-חצי. שותלים כך שפני המצע מהמכל יהיו בגובה הקרקע או מעט מעליה, ומשקים מיד. בחרו שתיל שלא “תקוע” במכל קטן מדי עם שורשים שמסתובבים בעיגול.
השקיה לאורך השנה
אחרי השתילה. לפי אוניברסיטת פלורידה: השקיה כל יומיים בשבוע הראשון, ואחר כך פעם-פעמיים בשבוע בחודשיים הראשונים.
קיץ. בפלורידה הקיץ גשום. בישראל הוא יבש לגמרי, ולכן ההשקיה בקיץ היא לא תוספת אלא הבסיס. ההנחיה של פלורידה לתקופות יבשות היא השקיה כל 7-10 ימים, ופעם בשבוע בזמן פריחה והתפתחות פרי. בחום של מישור החוף ובעמקים, עצים צעירים בקרקע קלה יצטרכו כנראה תדירות גבוהה יותר. בדקו את הקרקע: אם היא יבשה בעומק כמה סנטימטרים - משקים.
הזמן הקריטי. הגויאבה עמידה ליובש ממושך, אבל יובש בזמן הפריחה והחנטה מקטין את כמות הפרי, ויובש בזמן גדילת הפרי מקטין את גודלו. אצלנו זה בדיוק הקיץ ותחילת הסתיו.
חורף. בחורף גשום כמעט לא צריך להשקות. בחורף שחון משקים לעתים רחוקות.
חיפוי. שכבה של 5-15 ס”מ שבבי עץ או קליפות שומרת לחות ומגינה על השורשים הרדודים. השאירו 20-30 ס”מ סביב הגזע בלי חיפוי.
דישון
עץ צעיר. בשנה הראשונה מדשנים כל חודש-חודשיים בכמויות קטנות, ומגדילים בהדרגה. באוניברסיטת פלורידה ממליצים על 4-6 מנות בשנה הראשונה, כל אחת 115-230 גרם של דשן מורכב בהרכב כמו 6-6-6 עם מגנזיום. משנה רביעית עוברים ל-4 מנות בשנה.
עץ מניב. בעץ שנותן פרי מעלים את האשלגן ומורידים את הזרחן, בהרכב כמו 8-3-9 עם מגנזיום. את הדשן נותנים בתחילת התפתחות הפרי ובסוף הקטיף. בעץ בן 8 שנים ומעלה, התוכנית של פלורידה מגיעה ל-1.6-1.8 ק”ג למנה. חשוב לזכור שהתוכנית נבנתה לקרקעות החוליות והענייות של פלורידה. בקרקע כבדה ופורייה יותר, סביר שיספיק פחות. בדיקת קרקע תכריע.
ברזל. זו הנקודה הישראלית החשובה. בקרקע גירית ובסיסית הגויאבה נוטה להכלורוזיס - הצהבה של העלים הצעירים בין העורקים, כשהעורקים נשארים ירוקים. מונעים ומטפלים בכילאט ברזל שמיועד לקרקע בסיסית, בהשקיה לקרקע מתחת לנוף. לפי אוניברסיטת פלורידה, ריסוס ברזל על העלים בדרך כלל לא יעיל. הטיפול עובד הכי טוב בעונה החמה.
יסודות קורט. אבץ, מנגן ובורון בריסוס עלוותי, 3-4 פעמים בשנה בין האביב לסוף הקיץ.
ליד דשא: אל תדשנו את הדשא בכבדות סביב העץ. שורשי הגויאבה מתפשטים מעבר לקו הנוף, ודשן חנקני עודף עלול לפגוע בפרי.
גיזום
עיצוב עץ צעיר. אם השתיל הוא מקל בלי ענפים, קוטמים אותו בגובה 30-60 ס”מ כדי לעודד הסתעפות. בשנה הראשונה בוחרים 3-4 ענפים מפוזרים היטב, נותנים להם להגיע ל-60-90 ס”מ ואז מקצרים את הקצה. חוזרים על אותו דבר בענפים החדשים.
עץ מניב. אפשר להחזיק את העץ קטן מאוד, 1-2 מטרים, בקטימות קבועות, או לתת לו להגיע ל-2-3.5 מטרים. מעל 3 מטרים הסיכון שהעץ יתהפך ברוח חזקה עולה. הוראה ישנה מהמחקר על הגויאבה מתארת שבארץ ישראל נהגו בעבר לקצר את העצים לגובה 2 מטרים, אחת לשנתיים באביב, כדי לקטוף בלי סולם.
למה ומתי. הגויאבה פורחת על צימוח חדש. גיזום מעורר צימוח, ולכן גם פריחה. אפשר לגזום כמעט בכל עונה, אבל גיזום חזק לא עושים מנובמבר עד פברואר, כי הצימוח הרך שמתעורר רגיש לקרה. בישראל, הזמן הנוח הוא אחרי סיום הקטיף ואחרי שחלפה סכנת הקרה - מסוף החורף עד תחילת הקיץ. גויאבה תותית גוזמים אחרי הפרי.
מה מורידים: ענפים יבשים, חוטרים חזקים שצומחים זקוף מהגזע, ענפים שמצלים על מרכז העץ, וחוטרים מבסיס הגזע. נוף מאוורר מפחית מחלות עלים ופרי.
דילול פרי. כשהעץ טעון מאוד, הסרת חלק מהפירות מונעת שבירת ענפים ומגדילה את הפירות שנשארו.
טריק לפרי מחוץ לעונה. לפי אוניברסיטת פלורידה, הפסקת השקיה ל-2-3 שבועות ואחריה גיזום מעוררים צימוח חדש ופריחה. כך אפשר להזיז חלק מהיבול. למידע כללי על עקרונות הגיזום ראו המדריך לגיזום עצי פרי.
מזיקים ומחלות נפוצים
| סימן | סיבה | מה עושים |
|---|---|---|
| זחלים לבנים בתוך הפרי, פרי שמתרכך ונרקב מבפנים | זבוב הים התיכון | עטיפת פירות בשקית נייר, מלכודות, קטיף בזמן, פינוי פירות שנשרו |
| מנהרות בפרי, זחל לבנבן עם ראש כהה | זחלי עשים | עטיפת פירות; פינוי פרי נגוע |
| כתמים חומים-שחורים עגולים על הפרי, לפעמים עם גוון ורדרד | אנתרקנוזה (מחלה פטרייתית) | גיזום לאוורור, תכשיר נחושת בעונה הלחה, פינוי פרי נגוע |
| כתמים עגולים חומים-סגלגלים על העלים | “אצה אדומה” (Cephaleuros virescens) | גיזום לאוורור, נחושת |
| הצהבה בין העורקים בעלים צעירים | מחסור בברזל בקרקע בסיסית | כילאט ברזל לקרקע בסיסית, בהשקיה |
| קליפת פרי חומה ומחוספסת, נשירת עלים | תריפס | לבדוק בקיץ ובסתיו; פנייה למדריך הגנת הצומח |
| עץ שנחלש, עלים נבולים וצהובים בלי סיבה נראית | נמטודות בשורשים או ריקבון שורשים מהשקיית יתר | לבדוק השקיה; לא לשתול במקום עם בעיית נמטודות ידועה |
זבוב הים התיכון - הבעיה הראשית
זבוב הים התיכון (Ceratitis capitata) נפוץ בישראל ותוקף יותר מ-260 סוגי פירות. גם הגויאבה הרגילה וגם הגויאבה התותית מופיעות ברשימת הפונדקאים שנפגעים “בכבדות או באופן כללי”. הנקבה מטילה ביצים מתחת לקליפה, והזחלים אוכלים את הפרי מבפנים. העץ עצמו לא נפגע - רק הפרי.
מה עובד בגינה:
- שקיות נייר. עוטפים כל פרי כשהוא בקוטר של כ-2.5 ס”מ. זו השיטה שאוניברסיטת פלורידה ממליצה לגינות בית, וגם בברזיל דווח שפירות עטופים לא נפגעו.
- קטיף תכוף. קטיף לפני הבשלה מלאה, כמה פעמים בשבוע בשיא העונה, מקטין את הנזק.
- ניקיון. מפנים כל פרי שנשר או נרקב. לפי אוניברסיטת פלורידה, תקופה של 3-4 חודשים בלי פרי זמין מורידה את אוכלוסיית הזבוב למינימום. גינה עם פירות נרקבים על האדמה עושה את ההפך.
- מלכודות. מלכודות פיתיון לזבוב הפירות עוזרות לנטר ולהקטין את האוכלוסייה, במיוחד כשגם השכנים משתמשים בהן.
קטיף ושימור
הפרי מבשיל 90-150 יום אחרי הפריחה. בישראל רוב הפירות מבשילים בסתיו ובתחילת החורף. על לוח הפירות המלא לפי חודשים אפשר לקרוא במדריך עונות הפירות בישראל.
מתי קוטפים. תלוי בסוג. גויאבה ורודה או אדומה קוטפים כשהקליפה עוברת מירוק לירוק-בהיר או צהבהב, ומשאירים בטמפרטורת החדר עד שהיא מתרככת. גויאבה לבנה מהסוג ה”אסייתי” קוטפים כשהיא בגודל מלא ועדיין ירוקה, ואוכלים פריכה. בן-דב, כמו שמכירים מהשוק, נאכל כשהוא מצהיב, מתרכך מעט ומתחיל להפיץ ריח.
שימור. הגויאבה, ובמיוחד בן-דב, לא מחזיקה הרבה. לפי ויקיפדיה, פרי בשל מחזיק במקרר הביתי כיומיים-שלושה. מה שלא נאכל טרי הולך לריבה, לממרח גויאבה, למיץ או לקינוחים.
ויטמין C. הגויאבה ידועה כמקור טוב לוויטמין C. התכולה משתנה מאוד בין זנים ובין שלבי הבשלה: פרי כמעט בשל עשיר יותר מפרי רך לגמרי, ובישול מאבד בערך מחצית.
יבול. עץ מושתל מתחיל להניב 3-4 שנים אחרי השתילה. עץ בוגר בפלורידה נותן 23-36 ק”ג בשנה ויותר. העץ חי 30-40 שנה, אבל היבול נוטה לרדת אחרי כ-15 שנה. גיזום חידוש חזק יכול להחזיר עץ ותיק לחיים.
גידול בעציץ או במרפסת
גויאבה תותית היא הבחירה הטבעית לעציץ: קומפקטית, עלווה מבריקה ונאה, פריחה לבנה ריחנית, ומסתדרת גם בצל חלקי. גם הדף של אוניברסיטת פלורידה מונה אותה כמתאימה למכל ולאדנית.
גויאבה רגילה אפשר לגדל בעציץ גדול ולשמור בגובה 1-2 מטרים בקטימות קבועות. אל תצפו ליבול של עץ באדמה.
כמה כללים לעציץ:
- עציץ גדול עם ניקוז טוב, ומצע אוורירי. שורשים בעציץ מתחממים ומתייבשים מהר יותר.
- השקיה תכופה יותר מאשר באדמה, במיוחד בקיץ. בודקים לחות באצבע.
- דישון במנות קטנות ותכופות בעונת הצמיחה.
- במרפסת פתוחה לרוח חמה ויבשה, עלים צעירים עלולים להתעוות. בחרו מקום מוגן.
- היתרון באזורים קרים: את העציץ אפשר להזיז בלילות קרה לפינה מוגנת ליד הבית.
טעויות נפוצות
- לזרוע גרעין מפרי שקניתם ולחכות לאותו פרי. זרעים לא נאמנים לזן, וההנבה יכולה לקחת עד 8 שנים. קנו עץ ממשתלה.
- לשתול בשקע קור. גויאבה צעירה מתה ב-2- עד 3- מעלות. בפנים הארץ ובאזורי הר, בחרו את הנקודה החמה בגינה או גויאבה תותית.
- לגזום חזק בחורף. הצימוח החדש שמתעורר אחרי גיזום רגיש לקרה. גיזום חזק - רק אחרי שחלפה סכנת הקרה.
- להשאיר פירות נרקבים על האדמה. זו “חממה” לזבוב הים התיכון שתפגע גם בפירות של השנה הבאה וגם בעצים של השכנים.
- לעטוף פירות מאוחר מדי. כשהפרי כבר מתחיל להצהיב, ייתכן שהביצים כבר בפנים. עוטפים כשהפרי קטן.
- לחשוב שעלים צהובים = מחסור בחנקן. בקרקע גירית, הצהבה בין העורקים בעלים צעירים היא בדרך כלל מחסור בברזל. עוד חנקן לא יעזור.
- להשקות עם הממטרות של הדשא. השקיה רדודה ותכופה מובילה לריקבון שורשים. קו טפטוף נפרד.
- לתת לעץ לברוח לגובה. מעל 3 מטרים קשה לקטוף, קשה לעטוף פירות, והעץ פגיע לרוח.
- לפגוע בגזע עם החרמש. פצעים בגזע מחלישים את העץ. השאירו סביבו עיגול בלי דשא.
- לא לדלל יבול כבד. ענפים נשברים, והפירות יוצאים קטנים.
שאלות נפוצות
מתי עונת הגויאבה בישראל?
רוב הפירות של הזנים הנפוצים מבשילים בישראל בסתיו ובתחילת החורף. הפרי מבשיל 90 עד 150 יום אחרי הפריחה, ולכן יש שונות בין עצים ובין שנים.
למה יש תולעים בפירות הגויאבה?
כמעט תמיד אלה זחלים של זבוב הים התיכון, שהגויאבה היא פונדקאי מועדף שלו. עוטפים את הפירות בשקית נייר כשהם בקוטר של כ-2.5 ס"מ, קוטפים בזמן ומפנים פירות שנשרו.
תוך כמה זמן עץ גויאבה מתחיל לתת פרי?
עץ שנשתל משתלה מתחיל בדרך כלל לתת פרי 3 עד 4 שנים אחרי השתילה. עץ מזרע יכול לקחת 2 עד 8 שנים, והפרי שלו לא בהכרח יהיה דומה לפרי שממנו נלקח הזרע.
מה ההבדל בין גויאבה תותית לגויאבה רגילה?
גויאבה תותית היא מין אחר (Psidium cattleyanum): שיח או עץ קטן עם פירות אדומים בגודל 2.5-4 ס"מ וטעם חמצמץ שמזכיר תות. היא עמידה יותר לקור: הצמח מהזן האדום שורד טמפרטורות של כ-5.5 מעלות מתחת לאפס.
אפשר לגדל גויאבה בעציץ?
גויאבה תותית מתאימה לעציץ גדול ולמרפסת. גויאבה רגילה אפשר להחזיק בגובה של 1-2 מטרים בגיזום קבוע, אבל בעציץ היא תניב פחות מאשר באדמה.
למה העלים של הגויאבה מצהיבים בין העורקים?
בקרקע גירית ובסיסית, נפוצה בישראל, הגויאבה סובלת ממחסור בברזל. מתקנים זאת בכילאט ברזל שמיועד לקרקע בסיסית, שניתן להשקיה סביב העץ ולא בריסוס על העלים.